קבוצת Sunhua היא מהיצרניות הסיניות הגדולות והמובילות בתחום רכיבי שליטה ובקרה אלקטרוניים במערכות מיזוג אויר, ומשווקת את מוצריה בסין ומחוץ לסין - בארה"ב, אירופה, דרום קוריאה, ודרום מזרח אסיה כמו טאיוון והונג-קונג. הקבוצה ממוקמת בפרובינציית ז'ה-ג'יאנג.

בכירים מענקית האלקטרוניקה "היי-אר" (Hai'er) סיירו השבוע בישראל לקראת ההחלטה להקים בארץ מרכז פיתוח של החברה. בין היתר, מנכ"לית החברה, גב' יאנג מיאן מיאן קיימה פגישה עם שר התמ"ת בנימין בן אליעזר. הייאר הינו מותג האלקטרוניקה הגדול ביותר בסין ואפשר גם להגיד שהוא אחד המותגים הסינים הבינלאומיים המוכרים ביותר בעולם. הקמת מרכז כזה, לא רק תשדרג את היחסים בין סין לישראל, היא צפוייה לספק גם מקומות עבודה חדשים לישראלים רבים. נחזיק אצבעות!

ראש הממשלה נתניהו, בדיון על מצב החינוך בארץ, באיחור קל, ממליץ ללמד בבתי הספר גם סינית. "בואו נתחיל בלימודי סינית. זה חשוב" (14.12.2009). צודק. בהקשר הזה, זכור לי ששמעתי שהחל מהשנה הבאה יוכלו תלמידי י"ב לגשת למבחן בגרות בסינית ברמת 5 יח"ל. אולי חלמתי, כי לא הצלחתי למצוא חומר בנושא, אז הסתכלתי באתרים של שני התיכונים הגדולים ברמת גן ששם אני יודעת שמלמדים סינית. בתיכון "אוהל שם" כבר מתפרסם שבשנה הבאה יוכלו התלמידים לגשת לבגרות בסינית. ב"בליך" מדובר בלימודי העשרה (ותקנו אותי אם טעיתי). עדיף מאוחר מאף פעם, לא?

השבוע הסתיים קורס נוסף של מדריכי דרך דוברי סינית בישראל. בסיום הקורס, שנערך מטעם משרד התיירות, הוסמכו המדריכים (סינים וישראלים דוברי סינית) לתת מענה לשטף התיירים שצפוי להגיע מסין, על פי המשרד. הנה הכתבה שהתפרסמה ב"מאקו" בנושא.

ומשהו טעים לסיום. השבוע התפרסם כי היענות הציבור הישראלי לקריאה להתחסן נגד שפעת החזירים בחיסון שהגיע לארץ, לא גבוהה. בסין, כמונו מסתבר, מעדיפים דרכים אלטרנטיביות: צוות מורים בעיר האנג'ו במחוז ז'הג'יאנג הכריח את תלמידיו לאכול שיני שום כהגנה מפני שפעת החזירים. לצורך העניין, הם רכשו כ - 200 ק"ג שום. התלמידים ציינו, כי למרות שניתן היה לחוש בריח השום בכל פינה בבית הספר, הם מעריכים את צוות המורים על מאמצם למנוע את התפשטות המחלה.
ולזה אין לי שום דבר להוסיף.

לכל עובדי הציבור חולקו מדי אולימפיאדה, לעובדי נקיון , עובדי תעבורה ואף לגמלאים הלוקחים חלק פעיל בפיקוח השכונתי. כולם חלק מהתפאורה. דוכני הכוונה והסברה לאוליפיאדה נפרשו בעיר. ודור אחר של צעירים, חייכנים תמימי פנים (בניגוד לצעירי המשמרות האדומים של מאו) מברכים את הציבור, ובאנגלית עם מבטא סיני מגלגלים שיחה
קלה.

רץ מרתון חולף על פני תמונתו של מאו בפתח העיר האסורה

אבטחה

אילולא הייתי ישראלית, כנראה שהייתי נלחצת מהשינוי שחל בבייג'ין כשם שהסינים נבהלים מכל אביזרי האבטחה החדשים וניסיניות הפיגועים האחרונים ברחבי סין. בימי שיגרה הבייג'ינאים גאים בעירם הבטוחה, שאליה נוהרים כמיליון תיירים בשנה (כחצי מיליון מבקרים צפויים להגיע במהלך ימי האולימפיאדה). כוחות משטרה פרושים בכבישים, ברכבות, ובמרחבי ציבור אחרים (אך גם כל אלו, לא הצליחו למנוע את אירוע הדקירה של התייר האמריקאי). מתקני שיקוף בודקים את הנוסעים ברכבות ובכניסה לשדה התעופה. שוטרים מקומיים עוברים מידי ערב בין בתי עסק ובודקים שהכל כשורה. ניכר שרב מקומות הבילוי פועלים כסדרם למעט מקומות עם רקע מפוקפק. מקומות בילוי נדרשו להציב שלט המצהיר על שלושת האיסורים: איסור להמר, איסור לזנות ואיסור לשימוש וסחר בסמים.

מבט לאיצטדיון האולימפי

תחבורה

העיר מפעילה כבר 8 מסלולי רכבות עירוניות (תחתית ועילית). שיפור מדהים בהתניידות בבייג'ין המונה מעל 15 מיליון תושבים. בשל חוקי התחבורה החדשים, מה- 20 ביולי הוגבלה התחבורה לרכבים זוגיים \ אי זוגיים בהתאים לימים זוגיים ואי זוגיים. כמליון רכבים מורחקים מהכביש מידי יום. נהגים מוצאים פתרונות יצירתיים, כמו "קומבינות" החלפת רכבים ותמרון בשעות העבודה. הכבישים פתוחים ונוחים לתנועה, דבר המשווה לעיר מראה ריק, וחרף ניסיוינות אלו יריעת האובך עדיין עוטפת את העיר ואת כחול השמיים לא רואים.

תפאורה

העיר מוקפת בשלטים מרהיבים, משלטי חוצות ססגוניים ויריעות ענק שכיסו גורדי שחקים שנעצרה בנייתם. הבניינים הפונים לעיר נצבעו והעיר כוסתה בפרחים, כ- 50,000 פרחים פוזרו בעיר. פסלי אולימפיאדה עוצבו ופוסלו בכל חומר אפשרי. את פניה האפרוריים של העיר החליפו צבעים ועלוות עצים. בתי עסק הציבו בפתחם את דגלה האדום של סין, ומסכי טלויזיות ענק מוקמו במרכזי העיר.

אין ספק שהרבה הכנות עברו על סין ועל הסינים. תעמולת האולימפיאדה הופצה בכל עבר: במסכי הטלוויזיה שמוקמו בתחבורה הציבורית, בשכונות מגורים, ואף בתכני הלימוד בבתי הספר ופעילויות תחרותיות במקומות העבודה. ניסיונות השילהוב החלו ביתר אינטנסיביות כבר לפני כשנה. הסינים עמלו רבות להחדיר מודעות ירוקה ומורל אולימפי לאומי. סיפורי ההצלחה של ספורטאים סינים הופצו במהדורות עיתון שבועיות, וכן עלילות גבורה של האזרח הפשוט, כמו אב שעודד את בתו בת ה- 12 לרוץ 60 ק"מ מידי יום לאחר שגילה את כשרונה בריצה (זו בחירתה, כך טען). אך יתכן שאין הוא חריג בסין, במדינה שילדים מגיל 4-3 מופרדים מהוריהם ועוברים למחנות אימונים, שם הם מתגוררים ופוגשים את הוריהם לעיתים רק 4 פעמים בשנה.

סין מקווה לאולימפיאדה בטוחה, אך זה עולה לה במחיר השמחה האמיתית של התושבים. תושבים זמניים בעיר נאלצו לעזוב את העיר עד לתום המשחקים. התרעות הפיגועים דחקו את הסינים לבתיהם אל מול מסכי הטלויזיה, ומסכי הרחוב אינם מוקפים בצופים. אזרחים התלוננו שבגין האבטחה במתחמים האולימפיים נבצר מהם להביא דבריי שתייה ומזון (שהרי הסיני צועד על קיבתו) ומי שמסתובב בעיר אכן יכול להרגיש שהיא שקטה מהרגיל למעט קבוצות תיירים ואוהדים זרים המסתובבים בצבעניותם ובידגליהם.

אמנם לא לכך יחלה סין, אך סינים רבים עמלו על ההכנות, והאולימפיאדה מספקת תעסוקה רבה. ובין אם הסינים צוהלים או מתלוננים, אל תטעו באשלייה שאם אין מורל אז אין פטריוטיות. די בביקורת אחת על סין והאולימפיאדה בכדי שההמון הסיני יתחיל לנוע באי נוחות ועד שירעים קולו ששוב המערב מנסה להתנשא ולהוכיע שיש דרך אחת ושדרכם היא הנכונה.

עברו את הבחינות: רקדנים סינים משחזרים את רוח מבחני הקבלה לשושלת הצ'ינג

הועידה מתכנסת מידי שנה בבייג'ינג, ובמהלכה מגיעים כ – 3000 חברי מועצת העם וחברי הועדה המייעצת העליונה מכל סין לדון ולאשר חוקים, מדיניות ותכניות לטווח קצר, ולבחור את ההנהגה הסינית.

רשת "קארפור" היא הקמעונאית הזרה המצליחה ביותר בסין, עם יותר ממאה סניפים ב-37 ערים. העיר צ'ונגצ'ינג היא האזור המוניציפלי המאוכלס ביותר בסין, וככל הנראה בעולם כולו, עם למעלה מ-30 מיליון תושבים.

התקרית עוררה גל של תגובות בעיתונות הסינית ובבלוגים וקבוצות הדיון המקוונות. רבים הצביעו על הקשר בין הפערים הגדלים בחברה הסינית לעובדה שאנשים מאיזורים פחות מפותחים נהרגים בכדי ליהנות מהנחה בשווי של "שתי שעות חניה בבייג'ין או שנחאי".

התהודה לה זכה הסיפור בתקשורת המקומית הניעה את הממשלה לפעולה דחופה. יומיים לאחר האירוע, פרסם משרד המסחר הסיני מנשר עם תקנה חדשה שאוסרת על מבצעים מוגבלים בזמן. לא ברור מה בדיוק הכוונה, ואם זה אומר שמעתה ואילך מבצעים יימשכו לנצח או יסתיימו ללא התראה מוקדמת.

כמו כן בתחילת השנה פתחו הנסד"ק משרדים חדשים בבייג'ינג שכבר הנפיקו 15 חברות סיניות חדשות למסחר בבורסה (קצב של למעלה מחברה לחודש) וכפי הנראה עד סוף השנה יונפקו 23 חברות סיניות נוספות. בין החברות שיצאו להנפקה כבר בשלב המוקדם נימנות חברות כמו: עליבאבא, HURRY, BAIDU,MWD, China Telecom וחברת הנפט הסינית.

מבדיקה שערכתי עולה כי כל המניות הסיניות הוסיפו לערכן בששת החודשים האחרונים בין 30 ל-100 אחוזים בממוצע.

כעת נותר לתעשיה הישראלית לשנס מותניים ולצאת לקרב מאסף על מנת להמשיך להיות האחות הבכירה חביבת הבורסה האמריקאית, כפי שהנתונים מראים המשקיע האמריקאי מתחיל לחבב אסייתיות!!!

התרגיל הסתיים ביום שני בערב. איך היה? היחידה העירונית המפקחת על איכות הסביבה מסרה שרמת החלקיקים הרעילים בעלי השפעה המזיקה לבריאות בצורה ישירה (IPM) היתה 93.5 בממוצע במשך ארבעת הימים. יום לפני המבצע, הייתה רמת החלקיקים 116. מומחים טוענים שהורדה של כ- 1.3 מיליון מכוניות מהכביש באופן קבוע, עלולה להפחית את פליטת המכוניות הרעילה בכ- 40%.

השינוי המשמעותי יותר, היה הקלת העומס בדרכים והתנועה זורמת בכבישים מרכזיים. מעל 75% מתוך כלל הרכבים שהורדו מהכביש היו בשירות ממשלתי כלשהו. נהגי המוניות בעיר נהנו מיום עבודה עמוס ופחות המתנה בדרכים. מספר תאונות הדרכים אף הוא ירד. "...כל עוד זה זמני, 4 ימים, ולמען האולימפיאדה, אנו מוכנים לתמוך במאמץ", דיווח מנהל מועדון רכבי POLO לעיתון מקומי .

התושבים נהנו מהתנועה הזורמת, אך לא שבעו נחת מהעומס בתחבורה הציבורית, והתורים הארוכים - למרות התגבור לאור התרגיל. לאוהבי הנוחות לקח מעל חצי שעה להשיג מונית בשעות העומס. איתרע מזלם של התושבים, ולמרות מספר המכוניות המוגבל, השמיים לא האירו פנים והאפרוריות מעל פני העיר לא נעלמה. בייגי'ן מוקפת הרים, ובהיעדר תנאי מזג אוויר שיסייעו להתפוגגות החלקיקים המזהמים, האובך לא הסכים להתפנות.

התרגיל הראה שהעיר בהחלט יכולה (אם היא רק רוצה) להמשיך לצמוח ולגדול, תוך שמירה על איכות החיים והסביבה. אך ארבעה ימים אין די בהם בכדי לנקות את הזיהום המכסה את העיר ולהגן על התושבים מנזק בריאותי. עם העלייה החדה במספר כלי הרכב, ריבוי אתרי הבנייה, וזיהום תעשייתי מפרוורי העיר, מן הראוי שייקבעו סטנדרטים חדשים, ושמישהו יקפיד לאכוף אותם. האולימפיאדה מהווה קטליזטור לשיפור תנאי הסביבה, אך מעבר לכך, בניית תשתית עירונית לטווח הארוך והקניית מודעות ציבורית למען שיפור איכות החיים צריכה להיות היעד גם עבור הדור הבא ולא רק עד 2008.

הייתי קצת מופתע מהעובדה שהתוכנית מכוונת לילדים בגילאי טרום בית ספר שבמקום לצפות בדודידו או מיכל ינאי (סלחו לי, אני לא כל כך מעודכן), נאלצים לצפות במעלליהם של חיילים יפנים שלומיאלים במלחמת העולם השנייה. צפיתי כבר מספר רב של פעמים בסרטים דומים שמיועדים לקהל מבוגר יותר: קצין יפני אכזר עם שפם, עוזרו הממושקף והטיפש – עם שפם, חיילי צבא השיחרור הגיבורים וכפריים הפשוטים והאמיצים, שבדרכי תחבולות משפילים את היפנים עם השפם ומקדמים את צבא השיחרור בדרך לניצחון. הבדלים היחידים בין גירסאת המבוגרים וזו של הילדים היא שאחת מצוירת ובה הכוכבים הם ילדים – כל היתר זהה ב-100%.

כשבועיים לפני הצפייה ב-"חייל הפלא הקטן בהתנגדותו ליפנים" ליוויתי עמיתה לעבודה לקניות ברשת סופר מרקטים שכונתיים בעלת מעל ל-50 סניפים בעיר שבה אני מתגורר. בעודנו ממתינים בסבלנות בתור לא יכלתי שלא לשים לב לשיר שהתנגן ברקע: "אם לא הייתה המפלגה הקומומניסטית, לא הייתה סין החדשה". תירגמתי את מילות הפיזמון לעמיתתי שגיחכה כמו אומרת: "קומוניסטים, נשארים קומוניסטים", בתור יוצאת הגוש המזרחי לשעבר, היא כנראה ידעה על מה היא מדברת.

הנקודה הבולטת בדברי שמעל, מלבד השפם, היא המגמתיות והיד המכוונת בתכני הטלוויזיה, הרדיו, האינטרנט ואף השירים שמשמיעים בחנוית שבהם אתם, או בעצם הסינים, קונים. עיזרו לי לערוך סקר כמותי ושאלו בבקשה את הסינים הקרובים למקום מגוריכם האם הם מרגישים בתעמולה מסוג כלשהוא – אני סמוך ובטוח ש-90% מהעונים יאמרו לאו. אינני כותב מנקודה ביקורתית כלשהיא אלא מנקודת הקרקע, או אם להשתמש במונחי יום הדין, Ground Zero.

בשבוע שעבר ביקרתי ביפן ונכנסתי לויכוח חסר משמעות עם בחורה יפנית שעסק בתוצאות מלחמת העולם השניה בחזית הסינית. ניסיתי להסביר לה את נקודת המבט הסינית שמבקשת התנצלות פומבית לכל זוועות המלחמה. הבחורה טענה שהממשלה היפנית כבר התנצלה מספר פעמים רק שבסין לא מספרים זאת. היא עוד סיפרה לי שסבא שלה הוצב בסין בזמן המלחמה והוא סיפר לה שקרו שם דברים נוראים והוא אינו מבין כיצד היפנים התגלגלו לעשות מעשים שכאלו. כשסיפרתי לה על תוכנית הילדים מלמעלה עמדו דמעות בעיניה, היא לא הבינה עד כמה עמוקה השינאה בסין ועד כמה דואג הממשל לשמר אותה. כשהראיתי לה את התמונות, הדמעות הפכו לבכי.

ואצלינו בארץ שכולם בה חכמים, כך מספרים לי נהגי המוניות הסינים, כבר מזמן נעלמו להם סיפרי חסמב"ה, שלא להזכיר את חנה סנש וסיפורי גבורה אחרים. הילדים של ה-PLAY STATION כבר לא ידעו מה מסתתר במערה החשמלית ומיהו אלימלך זורקין. האנגלים הם האלו עם הלחיים האדומות והכדורגל הנחמד ואילו הגרמנים הם עם של בלונדיניות בעלות קישורי משחק מעולים, והיפנים? הם נשארו אותם גמדים משופמים שיש להכות, להשפיל ולא, עדיין לא לסלוח.

ההשפעה השלילית של "שבועות הזהב" כל כך משמעותית, שבשנת 2006, בכינוס הועידה הפוליטית המייעצת למפלגה הקומוניסטית (גורם המתפקד כיועץ ממשלתי) הועלו הצעות לבטלם בטענה שיוצא שכרם בהפסדם – ההשפעה על ההוצאה הפרטית זניחה, ויתרה מכך – בשל אריכותה, החופשה משתקת את המסחר בתוך המדינה ואת המסחר הבינלאומי, שתופס בימינו מקום מרכזי בפעילותה הכלכלית של סין. בנוסף, ההשפעה חורגת מגבולות המגזר העסקי. מיליוני אזרחים נמצאים בתנועה בימי החג גורמים לעומס יתר על תשתית התחבורה הפנים-ארצית. ביום האחרון של חופשת ראש השנה הסיני השנה, נרשמה תנועת שיא של 57 מיליון נוסעים.

בשבועות האחרונים שוב תפסו "שבועות הזהב" כותרות בסין כאשר דיקן הפקולטה לתיירות באוניברסיטת בייג'ינג, ז'אנג חואי, אישר שהממשלה מתכוונת לאמץ מסקנות מומחים בתחום התיירות הקוראות לבטל את החופשה הארוכה ולהמירה בחופשות אחרות, קצרות יותר. מהלך זה צפוי לתת חופש בחירה רחב יותר לעובדים באשר לחופשותיהם, ולהגדיל את אחריות המעסיקים כלפי העובדים, במיוחד לאור חשיפתן בתקשורת הסינית של פרשיות ניצול עובדים בתקופה האחרונה.

אבל עד ש"שבועות הזהב" יבוטלו יש זמן, כך שלא תפסיקו לשמוע כל כך מהר את הביטוי "אחרי החגים". צפויות לפחות עוד שנתיים עד שהרפורמה תאושר ותצא לפועל, ובנוסף, שבוע הזהב של חופשת השנה הסיני לא צפוי להתבטל בכל מקרה.

בסופו של דבר הגיע הצוות להודו, וסרק חלק מחופה המערבי, כולל ביקור בעיר החוף גואה (כן, כן, הפורטוגלים היו שם לפני חב"ד), תוך מגעים – לעתים אלימים – עם האוכלוסייה המקומית וסוחרים מוסלמים שלא אהבו את הבחור החדש בשכונה. בסופו של דבר, דה גמה הגיע להבנה כלשהי עם השלטון המקומי על פתיחת המסחר בין שתי המדינות, והשאיר מספר מאנשי צוותו בהודו על מנת לבנות את עמדת המסחר החדשה. הוא עזב את הודו בסערה, ו"שכח" להשאיר לשלטון המקומי את הערבויות שהובטחו להם בתמורה לפתיחת הנמל לסחורות מהמערב הרחוק.

חלפו עברו להן 342 שנה, וביולי 1839 קבוצה של מלחים בריטים התפרעה במקדש סיני באזור קאולון (חלק מהונג קונג של ימינו), והרגה אדם מקומי שניסה לעצור בעדם. התקרית גרמה למחלוקות קשות בין קיסרות סין לממלכה הבריטית, דווקא בתקופה בה נראה היה שהסינים הצליחו לשכנע את האנגלים להפסיק (או לפחות לצמצם) את המסחר באופיום, לאחר שמיליונים מתושבי סין כבר התמכרו. היחסים המשיכו להתדרדר, עד לפריצתה של מלחמת האופיום הראשונה, אשר בסופה הפכה הונג קונג למושבה בריטית כחלק מאמנת ננקינג. אמנת ננקינג הייתה הראשונה ברצף של אמנות אי-שוויוניות שנכפו על סין על ידי מעצמות המערב (ולאחר מכן יפן) במצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. .

מידי יום, נוסעים בתחבורה ציבורית בבייג'ין כ- 13 מיליון איש. להידחק ביניהם הינה משימה לא קלה. בשעות העומס, עטופות תחנות ההסעה בהמון הממתינים, שמקשה על זיהוי דלתות האוטובוס. מי שכבר הצליח להידחף לתוך האוטובוס ימצא את ראשו מוקף בראשים אחרים, ששערותיהם כמעט מלטפות את שערותיו. על פי המנהג המקומי הישן, אין תור, פשוט נדחפים, ואף אחד אפילו לא יפנה עורף ויגער "סליחה, לאן?!"

לקראת האולימפיאדה החליטה הממשלה המקומית לשדרג את המסורת המקומית ולהקנות לאזרחי בייג'ין כמה הרגלים חדשים והשיקה את "יום העמידה בתור". ב - 11 לכל חודש, נפתחים דוכני הסברה לעמידה בתור ולשימוש נאות בתחבורה הציבורית. דיילים עם דגלים ומשרוקיות מכוונים את הציבור ודורשים סדר: "אין להיכנס מדלת אחורית" או קוראים להמתין שנוסעים היורדים יצאו תחילה בטרם שועט ההמון פנימה. מידי יום, סדרני תחבורה מוודאים שהנוסעים אכן מסתדרים בתור על פי הקווים שסומנו.

גברת ש'יאו (Xiao), שמפקחת מידי יום בתחנת האוטובוס, מודה שאכן זה חלק מתכנית ההכנות לאולימפיאדה, לא רק בכדי לשפר את התנהגות הנוסעים, אלא גם ליעל ולעודד את השימוש בתחבורה ציבורית. לדבריה, השיפור ניכר והנוסעים מגלים הבנה ותמיכה בהרגלים החדשים. את התוצאות, נוכל לבחון ב- 2008, ובינתיים, אלו מבינכם המתקשים לסגל לעצמם הרגלי עמידה בתור בארץ, מוזמנים להגיע לאימון מרוכז בבייג'ין.

נוסעים באוטובוס בבייג'ין. היה שווה לעמוד בתור?
התמונה: פליקר

בונג'ורני מדגישה שאינה דוגלת בגישה בדלנית או מתגוננת, אף על פי שהיא מודאגת מהאבטלה הגואה בארצות הברית כתוצאה מסגירת מפעלים ובעיקר חוזרת שוב ושוב על כך שאינה שונאת את סין. המטרה שלה הייתה בסך הכול להראות לאמריקנים עד כמה הם תלויים בענקית האסייאתית.

"רציתי שהסיפור שלנו יהיה ידידותי, לא שיפוטי וישקף לקוראים את החיבור שלהם לכלכלה העולמית", היא אמרה באחרונה. כעיתונאית כלכלית המתגוררת בלואיזיאנה כתבה בונג'ורני על הסחר העולמי במשך שנים. "ראיתי את הנתונים ולא הבנתי עד כמה זה קשור אלי". במשך השנה האחרונה גילתה הסופרת כי המרחק בין סין לארצות הברית קטן יותר ממש שחשבה.

כ - 15 אחוזים מהסחורות שיובאו לארצות הברית בשנת 2006 בשווי 1.7 טריליארד דולר הגיעו מסין. מרבית הסחורה הזו נמכרת ברשתות כדוגמת "וול מארט". במהלך כל שנת החרם הפכה בונג'ורני לבלשית של ממש, כשחיפשה מוצרים לא סיניים. ואיך היא מסכמת את השנה הזו? "חווית השופינג הפכה למשמעותית הרבה יותר".

הגירעון המסחרי של ארה"ב עם סין הסתכם ב-19.3 מיליארד דולר באפריל, וב-232.5 מיליארד דולר ב-2006, והוא מוביל למתיחות רבה בנושאים שונים בתחום הסחר בין המדינות, ביניהם סוגיית שער החליפין של המטבע הסיני, וכן סוגיות הקשורות לבטיחות המוצרים.

לדעתי כבר היום המסע לחיפוש מוצר שאין בו יד סינית הוא בלתי אפשרי כשלוקחים בחשבון שרוב תעשיית הרכיבים האלקטרונים בעולם, תעשיית הסיליקון, הסמיקונדקטורס, השבבים וכיוצ"ב נימצאת בסין. מהנסיון שלי בתעשייה הישראלית, גם אם מוצר ההיי טק הוא כחול לבן הכרטיסים המרכיבים אותו, הכפתורים שמעטרים אותו ושלל רכיביו האחרים יוצרו בסין.

כיבוש המדף הבין לאומי של MADE IN CHINA ימשיך להעמיק בשנים הבאות בשעה שהמפעלים והיזמים הסינים עובדים ביעילות לשפר איכות מוצרים קיימים ולגלות מוצרים חדשים שאינם מיוצרים בסין עדיין. למגמה זו יש להוסיף את החברות הזרות שמעבירות את מפעליהן לסין ואת התעשייה המסורתית בעולם המערבי שלאט לאט הופכת לא משתלמת. דוגמה מדהימה למתרחש בתחום זה אפשר לראות באסטרטגיה של חברות כלי הנגינה הגדולות, חברת הגיטרות "גיבסון" האמריקאית למשל, פתחה השנה מפעל שלישי בסין, יאמהה היפנית לא נשארה רחוק מאחוריה עם מפעלים לייצור פסנתרים ושלל כלים דיגיטלים.

משימה בלתי אפשרית: "שנה בלי MADE IN CHINA"

קוראים רבים תוהים ודאי כיצד ניתן להיות חבר במפלגה שאיננה המפלגה הקומוניסטית. מפלגת ג'י גונג היא אחת משמונה המפלגות המוכרות תחת החוק הסיני אשר מקבלות עליהן את "עולה" של המפלגה הקומוניסטית אך פועלות בתור ישויות עצמאיות (בבחירת נציגים, למשל), וזכאיות להשתתף במשחק הפוליטי בסין. למפלגה יש למעלה מ 15,000 חברים, רובם מהגרים סינים שחזרו לסין, או אנשים בעלי קשרים כאלה ואחרים לקהילות סיניות מחוץ לסין, וכוחה מרוכז באזור שנחאי. ג'י גונג הוקמה ב-1925 בסן פרנסיסקו, ומייסדיה (לפני שהוקמה) לקחו חלק בהפיכה נגד שושלת צ'ינג והפיכתה של סין לרפובליקה תחת סאן יאט סן.

שני המינויים האחרונים מראים את המאמץ הגובר של שליטי סין לחלוק את עוצמתם הפוליטית עם אנשים מהאליטה הסינית שאינם חברי ה"משמר הישן", ועם גורמים בקהילות סיניות מחוץ לגבולות המדינה.

בינתיים, בכל מקרה, אין בסין דמוקרטיה. בטח לא כמו זו שיש לנו. הרי בישראל אי אפשר לדמיין מצב בו כמה בעלי כוח יקימו מפלגה שאין לה מוסדות ציבוריים, יבחרו את נציגיה בחדרים אפלים וללא הליך בחירה מסודר, וישתלטו על המדינה תוך ליבוי רגשות לאומניים ומניפולציות תקשורתיות.

עוד על צ'ן ז'ו בלינק הבא, ועל וואן גאנג בלינק הזה, והזה.