מקור במשרד החוץ הסיני מסר שהקרן החדשה קיבלה הלוואה של 6.4 מיליון דולר מהבנק העולמי, וממתינה ל-500 מיליון יורו נוספים שאמורים להגיע מהאיחוד האירופי. הקרן מצפה לגייס 2 מיליארד דולר להשקעה ביותר מ- 300 פרויקטים ירוקים שאושרו על ידי הממשלה הסינית, כולל הפקת חשמל באנרגיות רוח ומים, ושימוש באשפה להפקת גז.

הקרן תתבסס על תרומות מגופים שונים ורווחים ממכירת נכסי פחמן. נכסי הפחמן של כל מדינה נמדדים על ידי נקודות "אשראי פחמן" המונפקות על ידי האו"ם תחת אמנת קיוטו, או בשמה המלא “אמנת המסגרת בנושא שינויי אקלים של האומות המאוחדות". סין חתמה על אמנת קיוטו ב-1998 ואשררה את מחויבותה ב-2002. האמנה מעגנת בחוק את מחויבותן של של המדינות המתועשות החברות בה להפחית את פליטת הגזים המזהמים המשותפת שלהן ב-5.2% בהשוואה לרמת הפליטה בשנות ה-90 עד לתקופה שבין 2008 ל 2012.

סין – השנייה רק לארה"ב בכמות המזהמים שהיא פולטת - אינה מוגדרת על ידי האמנה כמדינה מתועשת או מתפתחת, ועל כן אין לה מחויבות חוקית לעמוד ביעדים כאלה או אחרים. עם זאת, חברותה באמנה מאפשרת לה לקחת חלק במספר מנגנוני מימון לפרויקטים המוגדרים ידידותיים לסביבה. המנגנון לפיתוח נקי (CDM ) מאפשר למדינות מפותחות לעמוד בדרישות הפחתת פליטת המזהמים הנדרשות מהן על ידי השקעה כספית בפרויקטים שתורמים להפחתת פליטת גזי חממה במדינות מתפתחות ולא מפותחות. ההשקעה במדינות אלה נמוכה באופן ניכר מזו הנדרשת להשגת תוצאות דומות במדינות המפותחות.

בנוסף לקרן החדשה, הממשלה הסינית מקיימת מגעים עם האו"ם להקמה של מרכז עולמי למסחר בנכסי פחמן. המרכז, הראשון מסוגו באסיה, יהווה גשר בין משקיעים זרים ליזמים וגופי ממשל במחוזות הנחשלים של סין. סין היא המקור לכשליש מנכסי הפחמן הנסחרים כיום בעולם.

החבר'ה נהנים מהחום. תמונות נוספות בפליקר שלי.

גרסא מקוצרת של מאמר זה התפרסמה השבוע במגזין "גלובס".

הספרות באנגלית עוסקת רבות בשאלה מהו סוד הצלחת חברה בסין, כיצד חברה זרה הפועלת בשוק הסיני צריכה לנהוג ולטפח את עובדיה, ועוד כהנה וכהנה דיברות עשה ואל תעשה בכל הקשור לניהול עסק והשקעות בשוק הסיני. זו הפעם הראשונה, עד כמה שאני מכיר את הספרות המקצועית בעברית, שמתפרסם מאמר מקצועי בנושא שוק העבודה הסיני לתשומת ליבם של אותן חברות ישראליות הפועלות או המנסות לפעול בסין.

כותבי הדו"ח מציינים: "עבודת משאבי אנוש בסין מחייבת הפעלת טכניקות ונוהלי עבודה חדשים , אשר לוקחים בחשבון את הערכים ואת התרבות של סין. על מומחי משאבי אנוש לאסוף ולבדוק את נתוני העובד באופן סדיר ומתוך התחשבות בתרבותו, מה שיסייע להם לפתח אסטרטגיות מוצלחות למשיכה ולשימור עובדים" .

"הדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות בסין הוא להיכנס בסערה לנסות לגרום לעובדים שלך לעבוד באופן שבו עובדים במערב. רובם לא יודעים איך לעשות זאת והדבר מתנגש עם התרבות והערכים שלהם. פשוט הרבה יותר להסתגל מראש לדרך שבה הסינים עושים דברים".

"המחסור בכישרונות חריף במיוחד בתפקידים של ניהול וניהול בכיר, ונראה שהמצב עוד יחמיר לפני שהוא ישתפר. מנהלים ותיקים, שהיו בגיל עבודה בתקופת המהפכה התרבותית בסין, חסרים הכשרה והדרכה כדי לשמש מנהלים בכירים. רוב העובדים בסין אינם שולטים כראוי באנגלית, ומאחר שעבדו בחברות ממשלתיות עם ערכים מסורתיים, הם אינם בקיאים בתרבות ובשיטות של המערב. בנוסף, הערכים הקונפוציאניים והדרך לעשיית עסקים, המושתתת על יחסים, עלולים להתנגש באופן הניהול הנהוג במערב, מה שיוצר בעיות בניהול קשרי עסקים בינלאומיים.

מחסור זה בכישרונות ברמות הניהול הבינונית והבכירה הוא הבעיה העיקרית הן בחברות מקומיות והן בחברות עם הון זר. כאשר לא מצליחים למצוא את האנשים הנכונים ולשמור עליהם, הצמיחה העסקית נבלמת. למרבה המזל, יש פעולות שחברות יכולות לנקוט כדי לסייע להן למשוך את הכישרונות הדרושים להן לשם השגת הצלחה עסקית ולשמור עליהם".

---------------------------------------
לחצו כאן להורדת הדו"ח במלואו

בהמשך למאמרנו מהשבוע שעבר אודות הייצוא הישראלי לסין, מאמר שעסק בין היתר בשאלת הערכות מדינת ישראל בסיוע לחברות מייצאות בסין, התייחס השבוע נשיא הבנק העולמי לשעבר, ג'יימס וולפנזון להערכות דומה אך יותר רחבה של מדינות המערב והכלכלה העולמית כלפי סין והודו.

הדברים פורסמו לראשונה בסוכנות הידיעות IP, ותורגמו ופורסמו מאוחר יותר באתר החדשות של ידיעות אחרונות. וכך אומר נשיא הבנק העולמי:

"מדינות המערב חייבות להתכונן לעתיד שיישלט על ידי סין והודו, שצמיחתן הכלכלית המהירה תשנה בקרוב את מאזן הכוחות. המדינות העשירות לא מצליחות להבין את השפעת הצמיחה הבלתי נמנעת של שתי המעצמות האסיאתיות.

"העולם הולך להיות בידיהן של מדינות אלו שאנחנו מכנים היום בשם מתפתחות". המדינות העשירות צריכות לנסות ולהרוויח מעלייתן הבלתי נמנעת של המדינות, שיהפכו למנוע הפעילות הכלכלית של העולם, לפני שיהיה מאוחר מדי.

"רוב האנשים במדינות העשירות לא ממש רואים מה קורה במדינות המתפתחות העצומות האלו, בתוך 25 שנים, התמ"ג של סין והודו יעבור את זה של שבע המדינות העשירות (G7). זוהי לא התקדמות טריוויאלית. זוהי התקדמות מונומנטלית". וולפנזון העריך כי בין השנים 2030 ל - 2040, סין תהפוך לכלכלה הגדולה ביותר בעולם, ותותיר את ארה"ב מאחור".

בהתבסס על תחזיות של בנק ההשקעות גולדמן זאקס, אמר וולפנזון כי עד 2050 יגיע התמ"ג של סין, שעומד היום על 2 טריליון דולר, ל - 48.6 טריליון דולר, וזה של הודו, שעומד כיום על פחות מטריליון דולר, יתפח ל - 27 טריליון דולר. לעומת זאת, התמ"ג האמריקני, שעומד היום על 13 טריליון דולר, צפוי להגיע ל - 37 טריליון דולר.

לנוכח התחזיות, אמר וולפנזון כי ברור שמדינות המערב אינן משקיעות מספיק בחינוך הדור החדש כך שיוכל לנצל לטובתו את הסידור החדש של יחסי הכוחות. עוד אמר וולפנזון כי השקעותיהן המשמעותיות האחרונות של סין והודו באפריקה הן דוגמה לאופן שבו שתי הענקיות המתפתחות מפעילות את השפעתן ההולכת וגדלה בזירה הגלובלית.

לדברי וולפנזון, עלייתן הפנומנלית של סין והודו היא יותר "חזרה לכושר" מאשר חידוש, מאחר ושתי המדינות היו אחראיות על 50% מהתמ"ג הגלובלי מאז שנת 1500 ועד המהפכה התעשייתית, שהקטינה את חלקן ל - 5% עד 7%."

וולפנזון: "סין חוזרת לכושר"

ביום שלטענת נציגי משרד המסחר והתעשיה, מגיעים לישראל "בכירי הכלכלה הסינית" על מנת לפתוח לנו דלתות לשוק הגדול בעולם, רצוי לעיין מחדש בנתוני המסחר בין סין לישראל שמהווים מסמך מרתק ותעודת עניות לייצוא הישראלי ומנהליו.

לפני כמה שבועות פירסם ה-CHINA DAILY ידיעה לפיה היקף המסחר בין סין לישראל הגיע השנה (2006) לכשלושה מיליארד דולרים. מעיון בנתונים עולה כי כמעט שניים וחצי מליארד דולר מהיקף היחסים המסחריים בין סין לישראל, הם תלות של ישראל במוצרי יבוא מסין. יתר על כן, הסינים מבטיחים (כנראה לאור חולשת המשק הישראלי לייצר בעצמו את צרכיו) כי עד 2008 היקף המסחר בין המדינות יגיע ל-5 מליארד.

בחינה של היבוא לאורך השנים מראה כי היבוא מסין זינק ביותר מ-40 אחוזים בכל שנה , מ-0.9 מיליארד דולר בשנת 2000 ל-2.5 מיליארד דולר בשנת 2005. יש לציין כי נתון זה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינו כולל את היבוא הישראלי מהונג קונג שמסתכם בכמיליארד דולרים וחצי נוספים.

אך חגיגת הקניות של הישראלים בסין, לא מביאה את הסינים להחזיר לנו באותה המטבע. מנתוני מכון הייצוא עולה כי היקף הייצוא מישראל לסין מתכווץ בהתמדה בשנים האחרונות ובשנה שעברה הסתכם ב-629 מליוני דולרים.

מהנתונים המדאיגים עולה, כי בשעה שאנשי משרד המסחר והתעשייה מתגאים בהבאת מנהלים בכירים סינים לישראל לצורך חתימת חוזים בכמה עשרות מליוני דולרים, באותו הזמן בדיוק נחתמות בסין מאות עסקאות של ישראלים שמסתכמות במאות ואלפי מליוני דולרים.

הייצוא הישראלי לא ערוך נכון לשווק את עצמו בסין. מכון הייצוא, משרד המסחר והתעשייה וממשלת ישראל לא פונים לבנות תשתיות שיווקיות שיעזרו לייצואן הישראלי לפעול באותה סביבה לא מוכרת. לא קולטים לשירותם כח אדם יעודי ומתאים שיש לו את הכלים המתאמים להבין ולעמוד באתגרים השיווקים שסין מציבה. מכון הייצוא למשל פתר את עצמו מהמאמץ לשווק את חבריו בסין באמצעות חברה סינית פרטית שאמורה לתת לכלל חברי המכון את מפתחות הזהב לשוק הסיני.

אותה חברה פרטית, שלפי נתוני הייצוא בשנים האחרנות נראה שלא עשתה חייל במשימתה, היא רק דוגמה אחת לשיטת החפיף של המדינה בכל הקשור להתנהלותה מול סין כמעצמה (מסחרית, דיפלומטית וצבאית).

המדינות המתועשות בעולם דוגמת ארה"ב, גרמניה, איטליה, צרפת ויפן הבינו מזמן כי על מנת לשווק בסין, מפעליהם צריכים עזרה ותמיכה ייחודיים להבנת השוק ובניית מערך שיווק מתאים. תמיכת המדינה במהלך מקרו-כלכלי זה הצדיקה את עצמה עבור אותן מדינות הן מבחינה כלכלית ומבחינות נוספות.

באם מגמת הבורות, חוסר ההתמקצעות והחסכנות של משרד המסחר והתעשייה בסין תימשך, סביר להניח שבשנים הבאות נמשיך לראות רמות נמוכות של ייצוא ישראלי לסין, לעומת התעצמות חגיגת הייבוא הישראלי ממנה.

יו"ר ועדת הכספים של הכנסת ח"כ יעקב ליצמן הביע דאגה במהלך ביקורו בסין, מהפער ההולך וגדל במאזן המסחרי של ישראל מול סין. את הדברים אמר במהלך ביקור נציגי ועדת הכספים של הכנסת בשבוע שעבר ( 27.10.06 ) בסין.

במסגרת הביקור, בן החמישה ימים, נועד יו"ר ועדת הכספים של הכנסת עם אישי כלכלה בכירים בינהם: סגן נשיא הפרלמנט הסיני, בכירי המערכת הבנקאית ועוד. כמו כן ביקרו חברי הועדה במרכזים כלכליים ומסחריים במדינה ביניהם בייג'ינג ושנגחאי. במהלך הביקור הביע היו"ר ליצמן דאגה מהפער ההולך וגדל במאזן המסחרי של ישראל מול סין ואמר כי שתי המדינות צריכות לבחון דרכים משותפות שיוכלו לצמצם את הפער ולעודד יצוא ישראלי עתיר טכנולגיה לסין.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה התלות של ישראל ביבוא מוצרים מסין גדלה משנת 2000-2005 פי שלוש, מ-0.9 מיליארד דולר בשנת 2000 ל-2.5 מיליארד דולר בשנת 2005. לעומת ירידה בייצוא הישראלי לסין שהגיע בשנת 2005 ל-629 מליון דולרים בלבד (מנתוני מכון היצוא).

ובעניין אחר, עיתון חב"ד מגלה כי עם שובו של ח"כ ליצמן מסין פנה יו"ר ועדת הכספים לממשלה להעניק תמיכות למוסדות חב"ד העולמיים, "על הממשלה לסייע לפעילות לפעילות בתי-חב"ד ברחבי העולם ובסין בפרט", כך לדברי אנשי חב"ד. יש לציין כי הדברים נאמרים בפתח הדיון הפרלמנטרי על תקציב המדינה בכנסת, ויתכן כי תהיה להם משמעות לקראת השבועות הבאים.

עוד מספרים בחב"ד כי בביקורו בסין ביקר יו"ר ועדת הכספים במספר בתי חב"ד בבייג'נגן ובשנחאי, וראה את פעילותם בענייני יהדות. שלוחי חב"ד בבייג'ין ובשנחאי סיפרו לח"כ הרב ליצמן על פעילותם ועל פעילות בתי חב"ד במקומות מרוחקים בעולם. במהלך הביקור הודיע הרב של שנחאי, כי בקרוב עומדים לחדש את המקווה בשנחאי, דבר שמצריך מימון מיוחד.

בתי חב"ד בסין מתפרנסים בעיקר משירות ארוחות כשרות לאנשי עסקים ולתיירים וכן ממתן הכשרים למפעלי מזון מקומיים.

הייצוא הישראלי לסין בשנים 2004-2005
לחצו על התמונה להגדלה

ביום שני האחרון פורסם סקר של חברת הייעוץ וכוח האדם 'מרסר', אודות הערים היקרות בעולם. הסקר מדרג- 144 ערים ברחבי העולם לפי מחירם של יותר מ-200 מוצרים, ביניהם דיור, תחבורה ומזון. הסקר התפרסם סמוך לחג הסיני המציין 85 שנים להקמת המפלגה הקומוניסטית הסינית, דבר שהדריך אותי לחשוב כיצד קרה ששלושת הערים הגדולות במדינה הקומוניסטית היחידה בעולם, הן גם מ-20 הערים היקרות בעולם?

בשנה האחרונה הערים הסיניות טיפסו בדירוג הרשימה, כאשר הונג קונג תפסה את המקום הרביעי (לעומת 9 אשתקד), בייג'ינג את המקום ה-14 (19 אשתקד), ושנחאי את המקום ה-20 (30 אשתקד), תל אביב אגב נמצאת במקום ה-24 (39 אשתקד).  כותבי הסקר אומרים ש"באופן כללי, התנודות בשערי החליפין של המטבעות בעולם היו אחראיות על רוב השינויים בדירוג". בשנה האחרונה היואן הוצמד לסל המטבעות ויוסף ביחס לדולר בקצת יותר מחמישה אחוזים. אך לא רק בגלל זה החיים בערים הגדולות בסין הפכו ללא זולים.

זה עשור שהנדל"ן בשנחאי ובייג'ינג עולה בהתמדה כתוצאה מביקושים שחלקם לא קשורים בכלל לכלכלה המקומית. סין מייצרת בכל שנה אלפי מיליונרים חדשים להם יש להוסיף את הפזורה הסינית בעולם שגם היא מתעשרת ומבקשת לקנות בית נוסף במולדת. כתוצאה מכך רמת מחירי הנדל"ן בערים הגדולות מרקיעים שחקים, כאשר למעשה השינויים ברמת השכר של העובד המקומי הם מינוריים.

חלק מהסיבות שמביא את אותם מיליונרים חדשים לעבור לערים המרכזיות הן אפשרויות החינוך הקיימת בבייג'ינג ושנחאי שלא קיימות בערים אחרות בסין. המעבר של עשרות אלפי בעלי יכולת לערים אלו הוביל לסחרור מחירים בשכר הלימוד ובחינוך המשלים. מחירי החינוך המופקעים מתחילים כבר מגיל הגן, כאשר ישנם גני ילדים בביייג'ינג הגובים סכום של- 15 אלף דולר לשנה, ומחירי בתי הספר היוקרתיים בסין יכולים להגיע אפילו עד ל - 40 אלף דולר לשנה.

תחומים נוספים כמו בריאות, תחבורה ומזון גם הופכים יקרים יותר משנה לשנה. בחודש האחרון למשל הועלו מחירי המוניות בבירה בייג'ינג ב - 80 אחוזים, חלק מעמלות הבנקים התייקרו בשיעור של עשרות אחוזים ושירותים רבים בערים הגדולות מציעים תגי מחיר גבוהים מאלה הנהוגים באירופה ושאר העולם.

גם המותגים הבין-לאומיים, שפעלו נמרצות בשנים האחרונות להקמת רשת מכירות מקומית, לא עושים הנחות לסינים. שיטוט בקניון ממוצע בסין יוביל אותך מהר מאוד למסקנה, כי מחירי הביגוד בישראל זולים יותר. חברות אופנה בין לאומיות דוגמת מנגו, ליוויס, נייקי ואחרות, מוכרים את מרכולתם בסין לפי מחיר הקטלוג הבין לאומי, ולפעמים גם מעליו. במובן הזה למרות מיליארד הקונים, המותגים המובילים בחרו באסטרטגיה לפיה מה שיותר יקר יותר מוכר. ובנתיים נראה שהם לא טועים.

למרות חגיגות 85 להקמת המפלגה הקומוניסטית והניסיון של הממשל המרכזי לחזק מחדש ערכים סוציאליסטים, בייג'ינג, שנגחאי והונג קונג, יהפכו  בשנים הבאות יקרות יותר ויטפסו הלאה לצמרת המדרג העולמי. התחזקות המטבע המקומי והגשמת המדיניות הממשלתית לצמיחה שנתית ממוצעת בשיעור של כ-10 אחוזים, ימשיכו לייצר מיליונרים חדשים. מיליונרים אלו ימשיכו להשקיע מהונם וזמנם בבירות הממשלתית והמסחריות של סין.  המדינה תצטרך בקרוב למצוא פתרונות לדיור הולם, חינוך הולם ובריאות, לאותם תושבים מקומיים  שיוקר המחיה בעיר בה נולדו וגדלו הופך קשה מנשוא.

בפורום שנערך בשבוע שעבר באוניברסיטת תל אביב, אמרו שלושת הבכירים ביותר בתעשיית ההיי-טק הישראלית ( שי אגסי, נשיא חטיבת הפיתוח ב SAP, משה ליכטמן, סגן נשיא במיקרוסופט האחראי על מרכז הפיתוח בישראל וזוהר זיסאפל, יו"ר קבוצת רד) כי: "בלתי אפשרי להתמודד עם כמות כוח האדם הטכנולוגי המיוצר במדינות המתפתחות. בהודו מוכשרים 120 אלף מהנדסי תוכנה חדשים כל שנה, בעוד ישראל מולידה רק כמה אלפי עובדים חדשים בכל התחומים הטכנולוגיים".

לסין למשל יש כבר כיום למעלה ממיליון שש מאות אלף מהנדסים, הרבה יותר מלכל מדינה אחרת בעולם. 33 אחוזים מהסטודנטים באוניברסיטאות בסין, לומדים מדעים והנדסה, הרבה יותר מגרמניה בה לומדים 20 אחוזים מקצועות הנדסה ומהודו בה לומדים 4 אחוזים. אז מדוע, אם כך, דו"ח חדש של חברת "מקנזי" אינו ממש ממליץ על סין כיעד אידיאלי להקמת מרכזי פיתוח עולמיים?

מי שיתמודד עם פתיחת משרד או גיוס עובדים מקצועיים בסין, מיד יילמד על בשרו כי איתור עובדים מתאימים למשרד אינו משימה פשוטה כלל ועיקר. למרות המספר המרשים של המהנדסים המקומיים בסין, קשה עדיין לחברות הזרות בסין לאתר מהנדס מקומי ברמה מערבית. דו"ח חדש של חברת "מקנזי" מציג את הבעיה - וגם הוא לא מצליח לפתור אותה. לפי הדו"ח, "השנה יחלקו האוניברסיטאות הסיניות כ - 3.1 מליון תעודות בוגר לסטודנטים, בעוד שמספר הבוגרים בארה"ב (2006) עומד על כמיליון שלוש מאות סטודנטים. מבין בוגרי האוניברסיטאות בסין, כ - 600 אלף למדו מקצועות הנדסה בעוד שבארה"ב רק 70 אלף בוגרים התמחו בתחום זה. נתונים אלה מרשימים ומראים כי לסין מחסנית מלאה בכוח אדם טכני מקצועי".

אך למרות הזמינות הגבוה יחסית לבוגרים ממקצועות הנדסה, חברות זרות הפועלות בסין עדיין מתקשות למצוא מהנדסים בעלי כישורים מתאימים למשרדיהם ולמרכזי הייצור והפתוח שבנו בסין.לדברי מקנזי "פחות מעשרה אחוזים מכלל כוח האדם המוכשר באוניברסיטאות בסין, מתאים ברמתו להשתלבות בפירמות בין לאומיות. קיימים הבדלי רמה משמעותיים בעיקר אצל מהנדסים, אנליסטים, רו"ח, רופאים, אחיות, מומחים מתחום מדעי המדינה וכיוצ"ב".

הדו"ח מחשב וקובע כי בסין למעשה יש רק כ - 160 אלף מהנדסים המתאימים להשתלב בעבודה בחברות הבינלאומיות. מספר זה של מהנדסים אינו גדול בהרבה מכמות המהנדסים בבריטניה למשל. הסיבות לכך לפי הדו"ח הם ההבדלים המשמעותיים ברמת ההכשרה של הסטודנט הסיני באוניברסיטאות המקומיות.

משהות ארוכה בסין, והכרות קרובה מאוד עם התעשיות המקומיות, אני סבור כי צמרת ענף הטכנולוגיה בארץ יכולה עדיין להיות שקטה. סין לא מהווה עדיין תחליף ממשי למהנדס הישראלי, הן מבחינת רמתו המקצועית ומבחינת יכולתו של המהנדס הישראלי לייצר חדשנות. סין עובדת קשה בשנים האחרונות להעלות את רמת ההכשרה במקצועות ההנדסיים, ובין היתר את רמת האנגלית של המהנדסים הסינים. השבחה זו של המהנדסים דורשת זמן ליישום והטמעה. בזמן הזה ראוי שמדינת ישראל תתכונן לאתגרים ששוק הטכנולוגיה באסיה יציב. הערכות מסוג זה דורשת מהמדינה להפנות יותר משאבים לתחום לימודי המדעים, תוך כדי הגדרת המטרה - להשיג עליונות טכנולוגית ביחס לשאר מדינות העולם.

השגת עליונות טכנולוגית ביחס לשאר מדינות העולם היא אתגר חדש עבור מדינת ישראל, שכן במשך שנות קיום המדינה, ישראל תמיד ביקשה להשתוות או להוביל את מדינות המערב בתחומים טכנולוגיים. כעת חזיתות חדשות נתווספו למפה, דבר הדורש התייחסות חדשה לאתגרים חדשים.

פרויקט מגלומני חדש שהוקם בהשקעה כוללת של מיליארד יואן (122 מליון דולר) וקורא לעצמו "ים המוות הסיני" (The Chinese Dead Sea) מבקש להחליף את מקומו של ים המלח הישראלי. ים המלח הסיני נבנה על פני 97 קילומטרים ועומק של 133 הקטר, המיזם התיירותי המקומי נפתח בימים אלה לקהל הרחב וכבר הגיעו אליו עשרות אלפי מבקרים כאשר היזמים בטוחים כי יוכלו למשוך אליו לבד מסינים מקומיים עוד כמיליון תיירי חוץ מידי שנה.

ים המלח הסיני ממוקם בדא-יינג שבמחוז סיצואן במערב סין כשעה נסיעה מעיר התיירות ובירת סצ'ואן צ'אנג דו. לדברי הייזמים, מי הימה החדשה מכילים את אותם מינרלים כמו בים המלח הישראלי (natrium, calcium, iodine and bromine, and microorganisms) ובסה"כ כלמעלה מ - 40 מינרלים שונים. הימה עצמה הוקמה על אותו קו רוחב בו ממוקם ים המלח, ומימיה נשאבים ממעיינות תת קרקעיים ויוצאים מהאדמה בחום של 87 מעלות צלזיוס. משם, הם נשפכים לבריכות מלאכותיות בגדלים שונים. במקום הוקמו כבר כמה בתי מלון, כשבעתיד מתכוונים היזמים להקים במקום מלונות ספא נוספים בסטנדרטים יוקרתיים בין לאומיים.

כמו כן, לאור ההתעוררות של שוק מוצרי הספא בסין, החליטה הממשלה המקומית לפתח את מחצבות המינרלים באיזור, וכבר כעת מוציאה מהאדמה כ - 120 אלף טון בוץ בשנה. לפי העיתונות הסינית, המקומיים מעריכים כי עם פתיחת האתר הביקוש למוצרי ים המלח הסיני רק ילך ויגבר וההכנסות יגדלו בהתאם. יש לציין כי בחברת ים המלח הסינית כבר נערכו עם מותג קוסמטי מקומי חדש שללא ספק מתכוון להתחרות במוצרי חברת "אהבה" ומוצרי ים המלח הישראליים.

יש לציין כי ההשקעה בפרויקט היתה משותפת לממשלה המקומית ולחברה סינגפורית, שזיהתה את הפוטנציאל העצום של המחצבים המקומיים שעד עתה לא נוצלו. בכתבה לעיתון מקומי בעיר ההייטק הדרומית שן-ז'ן אומר מנכ"ל החברה הסינגפורית כי
הוא בטוח בהצלחת הפרוייקט. "ים המלח הסיני הוא מתחרה עדיף לים המלח הישראלי מכיוון שמי ים המלח הסיני חמים כל ימות השנה וגם בחורף".

מעניין יהיה לראות מתי יקום המשורר הסיני שיכתוב שירי אהבה וכמיהה לים המלח החדש. כפי שזה ניראה אותו משורר סיני לא יתקשה לנכס לעצמו את שורותיו האחרונות של השיר העברי הידוע ביותר על ים המוות ועין גדי "יום חדש אינו דומה לאמש, ועתיד מזהיר צופן לו המחר".

------------------------------------------------------------
אתר הבית של ים המלח הסיני :
http://www.chinadeadsea.com/english/cds.asp

תמונות מההצלחה המסחרית של הפרויקט ניתן למצוא בהפניה הבאה:
http://www.china.org.cn/english/China/167442.htm