מקור במשרד החוץ הסיני מסר שהקרן החדשה קיבלה הלוואה של 6.4 מיליון דולר מהבנק העולמי, וממתינה ל-500 מיליון יורו נוספים שאמורים להגיע מהאיחוד האירופי. הקרן מצפה לגייס 2 מיליארד דולר להשקעה ביותר מ- 300 פרויקטים ירוקים שאושרו על ידי הממשלה הסינית, כולל הפקת חשמל באנרגיות רוח ומים, ושימוש באשפה להפקת גז.

הקרן תתבסס על תרומות מגופים שונים ורווחים ממכירת נכסי פחמן. נכסי הפחמן של כל מדינה נמדדים על ידי נקודות "אשראי פחמן" המונפקות על ידי האו"ם תחת אמנת קיוטו, או בשמה המלא “אמנת המסגרת בנושא שינויי אקלים של האומות המאוחדות". סין חתמה על אמנת קיוטו ב-1998 ואשררה את מחויבותה ב-2002. האמנה מעגנת בחוק את מחויבותן של של המדינות המתועשות החברות בה להפחית את פליטת הגזים המזהמים המשותפת שלהן ב-5.2% בהשוואה לרמת הפליטה בשנות ה-90 עד לתקופה שבין 2008 ל 2012.

סין – השנייה רק לארה"ב בכמות המזהמים שהיא פולטת - אינה מוגדרת על ידי האמנה כמדינה מתועשת או מתפתחת, ועל כן אין לה מחויבות חוקית לעמוד ביעדים כאלה או אחרים. עם זאת, חברותה באמנה מאפשרת לה לקחת חלק במספר מנגנוני מימון לפרויקטים המוגדרים ידידותיים לסביבה. המנגנון לפיתוח נקי (CDM ) מאפשר למדינות מפותחות לעמוד בדרישות הפחתת פליטת המזהמים הנדרשות מהן על ידי השקעה כספית בפרויקטים שתורמים להפחתת פליטת גזי חממה במדינות מתפתחות ולא מפותחות. ההשקעה במדינות אלה נמוכה באופן ניכר מזו הנדרשת להשגת תוצאות דומות במדינות המפותחות.

בנוסף לקרן החדשה, הממשלה הסינית מקיימת מגעים עם האו"ם להקמה של מרכז עולמי למסחר בנכסי פחמן. המרכז, הראשון מסוגו באסיה, יהווה גשר בין משקיעים זרים ליזמים וגופי ממשל במחוזות הנחשלים של סין. סין היא המקור לכשליש מנכסי הפחמן הנסחרים כיום בעולם.

החבר'ה נהנים מהחום. תמונות נוספות בפליקר שלי.

גרסא מקוצרת של מאמר זה התפרסמה השבוע במגזין "גלובס".

 בתחילת החודש (יוני 2006) החליטה הממשלה הסינית לשחרר תקציב ראשוני של חמישה מיליארד דולר לפיתוח תשתיות ופרוייקטים באזורי הספר. תקציב ענק זה הוא רק חלק מההקצאות התקציביות בסך עשרות מיליארדי דולרים שהממשלה תזרים בשנים הקרובות על מנת לטפל בבעיית רזרבות המים ואיכות מי השתייה בערים הגדולות ובמחוזות.  
  
בישראל יש כבר מי שרואה בהתפתחויות אלו הזדמנות של זהב לצקת מחדש תוכן, מסחרי ודיפלומטי, ביחסי סין ישראל. הגדיל לעשות שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים שזיהה את ההזדמנות וכבר קבע כי "תעשיית המים בישראל היא הנפט של המאה העשרים ואחת". "לדברי ברוש התחזיות העולמיות מדברות על כך שתוך פחות מ - 15 שנה צפוי מחסור במקורות מים זמינים בעולם בהיקף של 32% כתוצאה מגידול האוכלוסיה, עלייה ברמת החיים ושינויים אקלימיים שגורמים לבצורת מתמשכת בעולם". לדברי ברוש "כיום אנו משתמשים רק בפחות מ - 1% מהמים הקיימים בעולם, זאת על אף שקיים היצע מקורות מים אינסופי - מי ים, מים מלוחים, מי שפכים". באם סין לא תכין עצמה מבעוד מועד למצב של מחסור במקורות המים סביר להניח כי תהיה אחת המדינות שיפגעו בצורה הקשה ביותר, זאת לאור התפוצצות האוכלוסין במדינה, עליה עקבית ומשמעותית ברמת החיים וכו'.
 
ישראל מבקשת כעת להיות מעצמת מים וסין היא אחד השווקים המרכזיים אליו היא מפנה את תשומת הלב. אך האם סין היא אכן הזדמנות של זהב עבור שוק טכנולוגיית המים הישראלי או האם היא מלכודת ?
 
בשנות השמונים והתשעים למשל פעלה סין  נמרצות על מנת לפתור את בעיות המשק החקלאי, תוך שהיא הציבה לעצמה מטרות דוגמת ניצול יעיל יותר של השטחים החקלאיים, הגדלת מבחר זני הפרות והירקות, הבאת טכנולוגיות חדשות לחקלאות וכולי. כמו עכשיו גם אז זיהו החברות החקלאיות הישראליות את ההזדמנות ונכנסו לשוק הסיני. החברות הישראליות, חלק גם בחסות ומימון מדינת ישראל, הקימו את משק החלב בסין והביאו לשוק המקומי זני ירקות ופרות רבים דוגמת עגבניית השרי, המלפפון והאבטיח הישראלי. חברות השקיה דוגמת "נטפים" ואחרות פרסו בכל סין צינורות טפטוף וטכנולוגיות אחרות, אך כיום לאחר כעשר שנים על עבודה קשה, לאף אחת מהן אין נוכחות משמעותית בסין וסביר להניח לאור הסתלקותן כי רובן הגדול הפסיד כסף בסין. איך זה קרה?
 
סין רואה את עצמה הן כמעצמה גדולה והן כמרכז העולם. כמעצמה גדולה סין אינה יכולה להרשות לעצמה להיות תלויה בנושאים אסטרטגים במדינה אחרת. כך קרה שבמקביל להצהרות הסינים והטפיחות על השכם לנציגי מדינת ישראל והחברות החקלאיות, העניקה המדינה הלוואות גדולות ונוחות למכוני מחקר וליזמים חקלאיים לפעול ברוח הרפורמות החקלאיות במשק. לאורך עשור הסינים למדו והעתיקו חלק גדול מצורות העבודה, החשיבה, והטכנולוגיות הישראליות. תוך תקופה קצרה יחסית הצליחו הסינים להקים בעצמם מפעלים לייצור טפטפות, ופתרו את בעיית ניצול הקרקע ומגוון הזרעים. החברות הישראליות שהתקשו לתמחר את עצמם מול היצרנים המקומיים פשוט מצאו עצמן לא רלוונטיות יותר בשוק וחזרו לישראל.  
 
האם אנו עדים לאותו סינדרום? בחודש אפריל השנה הגיע לבייג'ינג משלחת תעשיית מים ישראלית גדולה לאירועי Water Expo 2006 תערוכה וקונגרס בנושא מים. המשלחת אורגנה על ידי מכון היצוא, השגרירות הישראלית בבייג'נג (נספחי המסחר והמדע) ועוד ועוד גופים ממשלתיים בישראל, וכללה 11 חברות ישראליות בתחום טכנולוגיות המים. הסינים אף הגדילו לעשות והזמינו את יו"ר "מקורות", בוקי אורן, להיות הנציג הזר היחידי שפתח עם שר המים הסיני  את הכנס במסגרת התערוכה Water Expo 2006.

 לפי פרסומים במהלך הכנס סוכם בין הישראלים לסינים על שיתוף פעולה ברמה הבין לאומית בין משרד המים של סין לישראל. שר המים הסיני, מר וונג שושנג, אמר לאורן במהלך הביקור, שהוא מכיר מזה שנים במובילותה של ישראל בתחום החקלאי וישמח להרחיב שיתוף פעולה זה גם לתחום פתרונות המים בכלל. כמו כן סגן שר המים הסיני האחראי על התכנון והטכנולוגיה, מר  הו שי, סיפר ליו"ר מקורות שעבורו "ישראל היא מספר אחת בטכנולוגיה בכלל ובטכנולוגיות מים בפרט". לדבריו: "סין מתמודדת עם אתגר עצום של הגדלת כמות המים הזמינים ושיפור איכותם. טכנולוגיות המים הישראלית תאפשר לנו לעמוד באתגרים שמעמידה בפנינו תוכנית החומש האמורה להתבצע עד 2010".
 
עם חזרתו של יו"ר מקורות לישראל סיפר אורן באתר הבית של החברה על מסקנותיו מהביקור: "אין ספק שהכלכלה הצומחת בעולם היא סין. אין ספק שהשוק הצומח ביותר בעולם הוא טכנולוגיות מים. אין ספק שיש חשיבות גדולה להכרה במובילות של ישראל בשוק הצומח ביותר על ידי הכלכלה הצומחת ביותר. אני מאמין שגורמים ישראלים  נוספים יצטרפו  לתנופת ההצלחה. הם, "מקורות" והכלכלה הישראלית יצמחו וירוויחו".

יש לציין כי בעיתונות הסינית סיקרו את הנוכחות הישראלית באופן שונה מהדרך בה הישראלים הכתירו את הצלחתם בעיתונות המקומית בישראל, באתר הממשלה נכתב למשל שהסינים הבינו ש"ישראל מוכנה לחלוק ולשתף עם סין טכנולוגיות ומיומנות שרכשה במשך שנים בנושא טיפול וניצול מים".

מעבר לרטוריקה הסינית והישראלית ניתן לקבוע שההשקעות הסיניות בנושא מים מהווים הזדמנות ואתגר לחברות הישראליות. אם ענף טכנולוגית המים הישראלי יצליח ללמוד משגיאותיהן של החברות החקלאיות שכבר הסתלקו מסין, סביר להניח כי יצליח יותר בשוק המקומי. הצלחת הענף בסין, תבטיח גם את המשך הדומיננטיות שלו בעולם כולו. אך בשעה שהממשלה הסינית משקיעה מיליארדים לפתור את בעיות המים המקומיות, התעשיין הישראלי צריך לזכור כי אותה ממשלה גם מקווה שהתעשייה המקומית תמצא פתרונות מתאימים ותדע ליישם אותם בסטנדרטים גבוהים.
 
זו שוב רק שאלה של זמן וניסיון עד שהיזמים הסינים יכנסו במלוא המרץ למלא את ציפיות הממשל. בינתיים יש מסדרון הזדמנויות לאותן חברות ישראליות לבוא ולהשתלב בקלות יחסית במכרזים מקומיים בנושאי מים.
 
 
 

החל מעליית המפלגה הקומוניסטית לשלטון, והקמת סין העממית ב - 1949, פועלת הממשלה הסינית לפי תוכנית חומש מקרו כלכלית. תכנית החומש מכילה סעיפים שונים שנועדו לכוון את החברה והכלכלה הסינית במסגרת רוח התקופה, והמציאות הפוליטית.

תוכנית החומש החדשה, ה - 11 במספר, עוסקת ברובה בנושאים חברתיים וכלכליים. כיצד מצד אחד על המדינה להבטיח את המשך התנופה הכלכלית האדירה ומאידך לכוון את הפיתוח כך שיצליח להיטיב עם כל חלקי העם ויצור צמיחה אמתית בכל השכבות, האזורים והלאומים בסין.

זו גם כן הפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית שמעצמה גדולה מתייחסת באופן כל כך מרכזי לנושאי איכות הסביבה ומותחת קו אחד בין המשך שיפור רמת החיים של תושביה לשימור כדור הארץ, מלחמה בתופעת התפשטות המדבריות, ייעור כדוה"א והפחתת גזי החממה. תכנית החומש, שעיקריה החלו כבר להיות מיושמים, תאושר באופן רשמי על ידי הפרלמנט בחודש אוקטובר השנה (2006).

רק בשנה האחרונה סבלה סין מכמה אסונות אקולוגיים קשים ולא רגילים, ביניהם סופות חול עזות שמקורן במדבריות מונגוליה הפנימית, זיהום מקורות המים בעיר חרבין, ומקרים אחרים נוספים. אסונות אלו שיבשו את שיגרת חייהם של מאות מליוני אזרחים במדינה ובין היתר גם הובילו למשבר בינלאומי עם רוסיה שאפיק הנהר המרכזי במחוז היי לונג ג'יאנג ממשיך לתחומה.
בסימפוזיון של הממשלה המרכזית בנושא איכות הסביבה, שנערך בחודש אפריל בביי ג'ינג, הצביע רוה"מ וון גיא באו על המאבק בנושא שימור הסביבה בסין כנושא מרכזי להמשך איתנות הכלכלה : "סין צריכה להיות בכוננות גבוה בכל הקשור להחרפת בעיות זיהום הסביבה וההזנחה האקולוגית. שימור הסביבה והמודעות לה, צריכים להיות מושמים בעדיפות גבוהה על מנת להניע ולשמר את המשך המודרניזציה בסין". עוד גילה רוה"מ כי המטרות המרכזיות שהציב הממשל לעצמו במהלך תכנית החומש האחרונה (2000-2005) לא הושגו במועדם. כתוצאה מכך הופיעו בעיות חדשות שנוספו להן: "העדר מודעות, תכנון לקוי, ורשת חקיקתית לקויה הם הדברים המרכזיים שהביאו להחמרת זיהום הסביבה במדינה", אמר רוה"מ.

תכנית החומש החדשה (2006 - 2010 ) קוראת לרסן את צריכת האנרגיה בעשרים אחוזים בהתאם לגידול בצמיחה (GDP). סין קבעה קדימויות לנושא ובפרט לטיפול במים ועתודות המים, שליטה בזיהום האוויר וזיהום הקרקע, חיזוק הפיקוח בנושאים אקולוגיים לאומיים, התאמה מחדש של מבנה הכלכלה הלאומית לנושא, ועידוד פרויקטים עתירי יידע בתחומים הללו.
לאור כישלון תכנית המאבק בנושא איכות הסביבה בתכנית החומש הקודמת, הורה משרד רוה"מ הסיני לכל המחוזות והעיריות בסין להתחיל לפרסם דו"ח חצי שנתי בנושא צריכת אנרגיה, ואיכות האוויר. עוד קרא רוה"מ לכל הממשלות המקומיות בסין, להכין תכנית מקומית להפחתה בפליטת הגזים הרעילים ולחוקק חוקים למניעת זיהום וניצול הסביבה.

ג'וזף סיטנגליץ, חתן פרס נובל ולשעבר הכלכלן הראשי של הבנק העולמי, מתפעל מאוד מאופן החשיבה של ההנהגה הסינית והכלכלנים שמנווטים אותה. במאמר שפירסם במהלך החודש (אפריל 06), הוא מתייחס לכלל הרפורמות הכלכליות שהממשל הסיני מתכנן ליישם בשנים הבאות. הוא משבח את אופן החשיבה השונה של הכלכלנים הסינים ולעומת זאת מותח ביקורת על הדרך בה הממשל האמריקאי נוהג.

כך כותב סיטגליץ: "סין עומדת לאמץ את תכנית החומש ה - 11, תכנית שקרוב לוודאי תהווה המשך לשינוי הכלכלי הגדול ביותר שהתרחש בהיסטוריה, תוך כדי שהיא משפרת את תנאי החיים לכמעט רבע מאוכלוסיית העולם. מעולם קודם לכן צפה העולם בצמיחה כלכלית עקבית כל כך, מעולם לפני כן נעשה ביעור עוני בממדים גדולים כלכך חלק מרכזי בהצלחה הכלכלית המתרחשת בסין הוא שילוב בין פרגמטיזם לחזון. בשעה שרוב המדינות המפותחות, הולכות אחר הקונצנזוס הכלכלי שבוושינגטון, שעיקרו עלייה ברמת התוצר הלאומי (GDP ), סין הבהירה כי היא דווקא מחפשת ליצור עלייה אמתית ברמת החיים של תושביה.

סין הבינה כי היא נכנסה למסלול בו הצמיחה המהירה בכלכלה תכפה עליה התייחסות חסרת פשרות לנושא שימור הסביבה. ללא שינוי במסלול זה, הרצון לשיפור ברמת החיים של תושבי סין יעמוד בסופו של דבר בסכנה ומיועד לכישלון. זו גם הסיבה שתכנית החומש החדשה שמה דגש גדול מאוד על פתרון בעיות איכות הסביבה. גם בערים שיכולות להיקרא "החצר האחורית של סין" קיימת צמיחה כלכלית משמעותית היכולה בפירוש להיקרא "נס", כאשר בערים הגדולות האחרות הכלכלה צומחת אפילו במהירות גדולה הרבה יותר.

בשעה שהצמיחה הכלכלית הפחיתה אמנם את ממדי העוני בסין, חוסר השוויון גדל, הפערים בין העיר לכפר העמיקו, ואזורי החוף הפכו מפותחים פי כמה לעומת מרכזי האוכלוסין בעומק סין. הדו"ח השנתי של הבנק העולמי עוסק בנושא וטוען שחוסר השוויון החברתי, ולא רק העוני, צריכים להדאיג את הממשלה הסינית. וסין אכן מתכוונת לטפל בבעיה זו מבעוד מועד. ממשלת סין מדברת בשנים האחרונות יותר ויותר על בניית "חברה הרמונית",

תפקידה של סין בעולם ובכלכלה העולמית השתנה. הצמיחה הכלכלית בסין בשנים הבאות תצטרך להישען על השוק המקומי יותר מאשר על יצוא, דבר שיצריך גידול בצריכה המקומית. אכן, לסין יש בעיה נדירה של רמת חיסכון מוגזמת. חלק מהסיבות לרמת החיסכון הגבוה בסין הוא חולשתם של מנגנוני הרווחה והביטוח הלאומי. שינוי וחיזוק הביטוח הפנסיוני ומערכת הבריאות
הציבורית יוביל במקביל להפחתת חוסר השוויון ,יחזק את תחושת הרווחה וכן יעודד צריכה.

אם אכן תצליח, שינויים אלו ייכפו לחץ עצום על הכלכלה העולמית שגם כך כבר אינה מאוזנת כתוצאה מהגירעון המסחרי הפיסקלי העצום של ארה"ב. באם הסינים יחסכו פחות, ואם, כפי שפקידים רישמיים כבר אמרו, סין תאמץ מדיניות השקעות מגוונת יותר, נשאלת השאלה מי יממן את הגירעון המסחרי של ארה"ב שעומד כיום על יותר משתי מיליארד דולר ליום.
זהו נושא ליום אחר, שייתכן ואינו רחוק כל כך. עם חזון ברור ביותר ביחס לעתידה, האתגר האמיתי העומד בפני הסינים הוא בהשמת חזון זה. סין היא ארץ גדולה, וככזו לא יכולה להצליח אילולא ביזור, אך ביזור שכזה מעורר בעיות אחרות כשלעצמו.
גזי חממה למשל הם בעיה עולמית. בשעה שארה"ב אומרת כי אינה יכולה להרשות לעצמה לעשות מאום בעניין, בכירי הממשל בסין פעלו באופן יותר אחראי - בתוך חודש מיום אימוץ תכנית החומש, יוטלו מסים חדשים על מכוניות, דלקים ומוצרי עץ. סין תשתמש במנגנון השוק כדי לטפל בבעיותיה שלה ובבעיות הסביבה העולמיות. אך בא בשעה עם הרצון לשפר את איכות הסביבה, הלחץ שיופעל על השלטון המחוזי להבטיח את המשך הצמיחה הכלכלית ואספקת מקומות עבודה יהיה עצום. קרוב לוודאי שאותם גורמים יתפתו לטעון שאם ארה"ב אינה יכולה להרשות לעצמה לפעול בדרך שתשמר את כדוה"א, קל וחומר השלטון המקומי בסין.

על מנת לממש את חזונה, הממשלה הסינית תצטרך מדיניות חזקה דוגמת המיסוי חדש בנושאי שימור הסביבה.
בשעה שסין התקדמה לקראת כלכלת שוק, היא פיתחה גם כמה מהבעיות שמטרידות את המדינות המפותחות: עניין מיוחד בצידוק עצמי ובטעונים המנסים להסתיר בסופו של דבר אידאולוגית שוק. יש שיטענו כי הכלכלה הסינית היא כלכלה עילית שתחלחל למטה, "אל תידאגו לחלשים - בסופו של דבר כולם ירוויחו מהצמיחה". אחרים יתנגדו למדיניות התחרותית ויעודדו תאגידיות ופיקוח ממשלתי.

הרצון לצמיחה יחזק את הטוענים כנגד הרפורמות . המתנגדים לתכנית יטענו למשל שהעלאת מחירי הדלקים תחסל את תעשיית הרכב הסינית. טיעונים אלה הם לא אמתיים ולא רק שלא יצליחו ליצור צמיחה אלא יסכנו את חזונה של סין .
יש רק דרך אחת למנוע זאת והיא דיון רחב ופתוח בנוגע למדיניות הכלכלית על מנת לחשוף מבעוד מועד רעיונות או דעות המופרכים מעיקרם, וליצור מרחב של פתרונות יצירתיים לאתגרים הניצבים בפני סין.

ג'ורג בוש המחיש את הסכנה הטמונה בחשאיות מוגזמת בתהליך קבלת החלטות המגביל עצמו למעגל צר מאוד של חנפנים. מרבית האנשים מחוץ לסין אינם לגמרי מעריכים את התעוזה יוצאת הדופן של מנהיגי סין, בניגוד גמור לממשל בוש,, הם משקיעים בדיון מעמיק והתייעצויות (גם עם גורמים זרים) ובה בשעה חותרים לפתור בעיות כלכליות חברתיות וסביבתיות עצומות הניצבות מולם.

כלכלת שוק אינה מגבילה את עצמה ללא מאמץ חקיקתי חיצוני. סין אינה יכולה להשאיר את הדברים במצב של "טייס אוטומטי", במיוחד אם הם רוצים להבטיח את טובת הכלל. ניהול כלכלת שוק אינו משימה פשוטה; זוהי מלאכת איזון שחייבת תמיד להגיב לשינויים במצב.

תכנית החומש הסינית מציעה מפת דרכים לשינויים אלו. העולם מסתכל ביראת כבוד, ומקווה שמיליארד שלוש מאות מליון ימשיכו בשינוי.