בזמן שחשבתי, התפרסמו לא מעט דברים שעונים על ההגדרה הזו. אז לצורך הסיפתח (וגם בשביל לפרוץ את מחסום "הפעם הראשונה אחרי זמן מה") הבאתי מקבץ קצר של ידיעות על סין, ישראל ומה שביניהן, שעניינו אותי במיוחד.

בכירים מענקית האלקטרוניקה "היי-אר" (Hai'er) סיירו השבוע בישראל לקראת ההחלטה להקים בארץ מרכז פיתוח של החברה. בין היתר, מנכ"לית החברה, גב' יאנג מיאן מיאן קיימה פגישה עם שר התמ"ת בנימין בן אליעזר. הייאר הינו מותג האלקטרוניקה הגדול ביותר בסין ואפשר גם להגיד שהוא אחד המותגים הסינים הבינלאומיים המוכרים ביותר בעולם. הקמת מרכז כזה, לא רק תשדרג את היחסים בין סין לישראל, היא צפוייה לספק גם מקומות עבודה חדשים לישראלים רבים. נחזיק אצבעות!

ראש הממשלה נתניהו, בדיון על מצב החינוך בארץ, באיחור קל, ממליץ ללמד בבתי הספר גם סינית. "בואו נתחיל בלימודי סינית. זה חשוב" (14.12.2009). צודק. בהקשר הזה, זכור לי ששמעתי שהחל מהשנה הבאה יוכלו תלמידי י"ב לגשת למבחן בגרות בסינית ברמת 5 יח"ל. אולי חלמתי, כי לא הצלחתי למצוא חומר בנושא, אז הסתכלתי באתרים של שני התיכונים הגדולים ברמת גן ששם אני יודעת שמלמדים סינית. בתיכון "אוהל שם" כבר מתפרסם שבשנה הבאה יוכלו התלמידים לגשת לבגרות בסינית. ב"בליך" מדובר בלימודי העשרה (ותקנו אותי אם טעיתי). עדיף מאוחר מאף פעם, לא?

השבוע הסתיים קורס נוסף של מדריכי דרך דוברי סינית בישראל. בסיום הקורס, שנערך מטעם משרד התיירות, הוסמכו המדריכים (סינים וישראלים דוברי סינית) לתת מענה לשטף התיירים שצפוי להגיע מסין, על פי המשרד. הנה הכתבה שהתפרסמה ב"מאקו" בנושא.

ומשהו טעים לסיום. השבוע התפרסם כי היענות הציבור הישראלי לקריאה להתחסן נגד שפעת החזירים בחיסון שהגיע לארץ, לא גבוהה. בסין, כמונו מסתבר, מעדיפים דרכים אלטרנטיביות: צוות מורים בעיר האנג'ו במחוז ז'הג'יאנג הכריח את תלמידיו לאכול שיני שום כהגנה מפני שפעת החזירים. לצורך העניין, הם רכשו כ - 200 ק"ג שום. התלמידים ציינו, כי למרות שניתן היה לחוש בריח השום בכל פינה בבית הספר, הם מעריכים את צוות המורים על מאמצם למנוע את התפשטות המחלה.
ולזה אין לי שום דבר להוסיף.

מלבד הערכת כהונתו של הנשיא הנוכחי ברוב מוחץ, הוערכה כהונתו של ראש הממשלה ומספר שלוש במפלגה, וון ג'יה-באו, בחמש שנים נוספות, כמו כן נבחר סגן נשיא - ס'י ג'ינפינג. במהלך הועידה נבחרו כ – 160 נציגים לתפקידי מפתח בממשל הסיני.
מבין הנושאים שעלו בדיוני הועידה: שמירה על יציבות המחירים על רקע האינפלציה הגואה במדינה, הכרזה על ארגונם מחדש של חמישה משרדים ממשלתיים (תעשייה ומידע, משאבי אנוש, ביטוח לאומי, פיתוח עירוני-כפרי, תחבורה, והקמת ועדה מיוחדת לאנרגיה בדרג משרד), יצירת מקורות אנרגיה והשקעה בתשתיות נלוות לתמוך בהמשך פיתוחה של סין, וסוגיות תכנון משפחה (לעת עתה תמשך "מדיניות הילד האחד").

הועידה מתכנסת מידי שנה בבייג'ינג, ובמהלכה מגיעים כ – 3000 חברי מועצת העם וחברי הועדה המייעצת העליונה מכל סין לדון ולאשר חוקים, מדיניות ותכניות לטווח קצר, ולבחור את ההנהגה הסינית.

אחד הסניפים המקומיים של רשת הסופרמרקטים הצרפתית "קארפור" הציע ללקוחות בקבוקי שמן בישול בנפח 5 ליטר בהנחה של 11 יואן (1.5 דולר ארה”ב). ההנחה הייתה מוגבלת בזמן, והסתערות הקונים הסתיימה בטרגדיה.מאות קונים עמדו בתור מחוץ לחנות החל מהשעה 4 לפנות בוקר, והסתערו פנימה כשהחנות נפתחה כארבע וחצי שעות לאחר מכן.

רשת "קארפור" היא הקמעונאית הזרה המצליחה ביותר בסין, עם יותר ממאה סניפים ב-37 ערים. העיר צ'ונגצ'ינג היא האזור המוניציפלי המאוכלס ביותר בסין, וככל הנראה בעולם כולו, עם למעלה מ-30 מיליון תושבים.

התקרית עוררה גל של תגובות בעיתונות הסינית ובבלוגים וקבוצות הדיון המקוונות. רבים הצביעו על הקשר בין הפערים הגדלים בחברה הסינית לעובדה שאנשים מאיזורים פחות מפותחים נהרגים בכדי ליהנות מהנחה בשווי של "שתי שעות חניה בבייג'ין או שנחאי".

התהודה לה זכה הסיפור בתקשורת המקומית הניעה את הממשלה לפעולה דחופה. יומיים לאחר האירוע, פרסם משרד המסחר הסיני מנשר עם תקנה חדשה שאוסרת על מבצעים מוגבלים בזמן. לא ברור מה בדיוק הכוונה, ואם זה אומר שמעתה ואילך מבצעים יימשכו לנצח או יסתיימו ללא התראה מוקדמת.

ראשיתו של "שבוע הזהב" בשנת 2000. הרעיון היה להעניק ימי חופשה בתשלום לעובדים, כדי להעלות את רמת החיים בקרב התושבים, אך גם לאפשר חופשה ארוכה, במטרה לעודד את הצריכה הפרטית, במקום בו זו נמוכה באופן יחסי מאשר במדינות אחרות. עם הזמן, החלו לעלות טענות שונות לגבי החופשה, בעיקר בשל אורכה ופגיעתה בהתנהלות השוטפת של הכלכלה, המושבתת כמעט לחלוטין בימים שלפני ה"חגים" ובמהלכם.

ההשפעה השלילית של "שבועות הזהב" כל כך משמעותית, שבשנת 2006, בכינוס הועידה הפוליטית המייעצת למפלגה הקומוניסטית (גורם המתפקד כיועץ ממשלתי) הועלו הצעות לבטלם בטענה שיוצא שכרם בהפסדם – ההשפעה על ההוצאה הפרטית זניחה, ויתרה מכך – בשל אריכותה, החופשה משתקת את המסחר בתוך המדינה ואת המסחר הבינלאומי, שתופס בימינו מקום מרכזי בפעילותה הכלכלית של סין. בנוסף, ההשפעה חורגת מגבולות המגזר העסקי. מיליוני אזרחים נמצאים בתנועה בימי החג גורמים לעומס יתר על תשתית התחבורה הפנים-ארצית. ביום האחרון של חופשת ראש השנה הסיני השנה, נרשמה תנועת שיא של 57 מיליון נוסעים.

בשבועות האחרונים שוב תפסו "שבועות הזהב" כותרות בסין כאשר דיקן הפקולטה לתיירות באוניברסיטת בייג'ינג, ז'אנג חואי, אישר שהממשלה מתכוונת לאמץ מסקנות מומחים בתחום התיירות הקוראות לבטל את החופשה הארוכה ולהמירה בחופשות אחרות, קצרות יותר. מהלך זה צפוי לתת חופש בחירה רחב יותר לעובדים באשר לחופשותיהם, ולהגדיל את אחריות המעסיקים כלפי העובדים, במיוחד לאור חשיפתן בתקשורת הסינית של פרשיות ניצול עובדים בתקופה האחרונה.

אבל עד ש"שבועות הזהב" יבוטלו יש זמן, כך שלא תפסיקו לשמוע כל כך מהר את הביטוי "אחרי החגים". צפויות לפחות עוד שנתיים עד שהרפורמה תאושר ותצא לפועל, ובנוסף, שבוע הזהב של חופשת השנה הסיני לא צפוי להתבטל בכל מקרה.

מי אמר שלעמוד בתור זה עניין טריוויאלי? בישראל, נפוץ לראות אלמוני מתפרץ לתור באצטלה שרק שאלה בפיו. בסין, העסק פשוט עוד יותר: בעודך ממתין בקופה לשלם את כרטיס הנסיעה, יד קטנה תתגנב מאחד הצדדים ותחליק את השטר דרך החלון, עוד לפני שהספקת להבין שעקפו אותך.

מידי יום, נוסעים בתחבורה ציבורית בבייג'ין כ- 13 מיליון איש. להידחק ביניהם הינה משימה לא קלה. בשעות העומס, עטופות תחנות ההסעה בהמון הממתינים, שמקשה על זיהוי דלתות האוטובוס. מי שכבר הצליח להידחף לתוך האוטובוס ימצא את ראשו מוקף בראשים אחרים, ששערותיהם כמעט מלטפות את שערותיו. על פי המנהג המקומי הישן, אין תור, פשוט נדחפים, ואף אחד אפילו לא יפנה עורף ויגער "סליחה, לאן?!"

לקראת האולימפיאדה החליטה הממשלה המקומית לשדרג את המסורת המקומית ולהקנות לאזרחי בייג'ין כמה הרגלים חדשים והשיקה את "יום העמידה בתור". ב - 11 לכל חודש, נפתחים דוכני הסברה לעמידה בתור ולשימוש נאות בתחבורה הציבורית. דיילים עם דגלים ומשרוקיות מכוונים את הציבור ודורשים סדר: "אין להיכנס מדלת אחורית" או קוראים להמתין שנוסעים היורדים יצאו תחילה בטרם שועט ההמון פנימה. מידי יום, סדרני תחבורה מוודאים שהנוסעים אכן מסתדרים בתור על פי הקווים שסומנו.

גברת ש'יאו (Xiao), שמפקחת מידי יום בתחנת האוטובוס, מודה שאכן זה חלק מתכנית ההכנות לאולימפיאדה, לא רק בכדי לשפר את התנהגות הנוסעים, אלא גם ליעל ולעודד את השימוש בתחבורה ציבורית. לדבריה, השיפור ניכר והנוסעים מגלים הבנה ותמיכה בהרגלים החדשים. את התוצאות, נוכל לבחון ב- 2008, ובינתיים, אלו מבינכם המתקשים לסגל לעצמם הרגלי עמידה בתור בארץ, מוזמנים להגיע לאימון מרוכז בבייג'ין.

נוסעים באוטובוס בבייג'ין. היה שווה לעמוד בתור?
התמונה: פליקר

בשיחה עם סינים רבים, נקשרת השואה שהתרחשה באירופה במהלך מלחמת העולם השנייה כמעט תמיד בארועים מקבילים שהתרחשו אותה תקופה בסין, דוגמת טבח ננג'ינג, ארוע שזכה לשם "השואה הסינית". כפועל יוצא, "השואה", כפי שנתפסת בתודעה שלנו, מתקשה לקבל את אותו היחס גם בצד השני של אסיה. לא יהיה מוגזם לומר כי רוב הסינים לא מבינים את המילה "שואה", או מושגים נלווים לה דוגמת "אנטישמיות", ו"גזענות".

אירועי מלחמת סין - יפן נקשרים בד"כ בשני היבטים: האחד, אכזריותם של הפולשים היפנים והפשעים שביצעו בקרב האזרחים והחיילים המקומיים, בהשוואה להתנהגות הנאצים, והשני, חוסר ההכרה של יפן, מול ההכרה של גרמניה בפשעיה.

לדעתי כל השוואה בין מה שהתרחש בסין למה שהתרחש באירופה מסלפת את המציאות ומקוממת - האם בסין הושמדו אזרחים על ידי מדינתם באופן שיטתי משום שהשתייכו לגזע זה או אחר? האם הוקמו מחנות ריכוז שפעלו בשטחה והיו אחראים לרציחתם של מליוני אדם רק משום גזעם? האם הותוו חוקים חדשים לאפלייה על רקע גזעי, או שהייתה זאת מלחמה אכזרית בין מדינות, שהכובש ביצע בה טבח ופשעי מלחמה איומים?

חוסר היכולת להפריד בין שני הארועים, בעיני הסינים, לא מסתיים רק בהגדרת השואה. מוזיאון ההנצחה שהוקם בעיר ננג'ינג הוא דוגמא לנסיון הסיני לפתח תודעה לאומית חזקה על בסיס אירוע היסטורי. ה - Nanjing Massacre Memorial Hall הוקם לציון זכרם של כ – 300,000 אזרחים וחיילים סינים שנרצחו ע"י היפנים בטבח ננג'ינג. אתר הזכרון בנוי על פי מודל "יד ושם" בירושלים, וקשה להתעלם מהאלמנטים הדומים המאפיינים את שני האתרים.

יש מקום לשמר ולציין אירועים ברצף ההיסטורי של מדינה, לאום, תרבות. כל עם ומלחמותיו - ההיסטוריה האנושית גדושה במלחמות, פשעים, טבח, ואכזריות. ייחודה של השואה הוא הנסיון להכחיד עם בצורה סיסטמטית – גברים, נשים וטף, ע"י עם שנחשב תרבותי ומתקדם. "שואות" רבות עלולות לגמד או לסלף את זכר השואה, להביא לזילות המושג ולטשטוש הזיכרון והלקח שהעולם כולו צריכים להפיק מתקופה נוראה זו.

טבח או שואה ? אתר ההנצחה ל-300000 חללי הכיבוש היפני בעיר נאן ג'ינג.

קול הנפצים נשמע כמו יריית צרורות ולעיתים כמו פיצוצי ענק ממוקדים. שרועה במיטה, השעה שמונה בבוקר, שעה קלה אחרי שקרניי השמש שולחות אותות בוקר ראשונים, ואני כבר ערה ועייפה. מנסה להבין את הקולות, מדמיינת לאן הם מוליכים, שוזרת עלילה. כעת, זו קבוצת חיילים, הפוסעים יחד בשביל הרחב, שיחים גבוהים מכסים ומסתירים את מרחב ראייתם. מידי פעם, הם משחילים יריות בודדות. במבטים סוקרים, מנסים לאתר את מוקדי האיום. בום ענקי.. הנה, מתחילה הפצצת נגד, האויב משיב בכעס אש עצבנית ופיצוצים רועמים. זירת הלחימה מתחממת, כוחות פולשים מסביב, ועמם מתגברים מטחי היריות, לעיתם מתקרבים ומתרחקים, בהתאם לפריסת הכוחות. רעם אימתני מתנפץ באוויר, אולי היה זה רעם תותחים. "רוצה לישון" זעק הקול שבי, קטע את דימיונות הקרב.

התפזרנו למיטות בליל אמש כשהשעון הראה על שעה אחרי חצות. פיצוצי החגיגות, שהחלו בשעות הערב המוקדמות לא נתנו מנוחה. השבוע פתחו הסינים את חגיגות השנה החדשה, ראש השנה הסיני המכונה גם פסטיבל האביב. השנה היא שנת החזיר, במחזור שניים עשר בעלי החיים המשלימים מחזור של 12 שנים. החזיר מסמל שגשוג, שפע והנאות החיים. זה טוב להיוולד בשנת החזיר, כך סיפרה לי חברתי לעבודה. "הנולדים בשנה זו, לא ידעו מחסור, הם נהנתנים כאלו, אך טובי לב. אף להוריי הנולד זהו מזל טוב כך הוסיפה. הם לא יצטרכו לדאוג שמא לילדיהם יהיו חיים קשים. נשמע טוב, חשבתי בקול רם. אז אם אציע למישהו את הכינוי "חזיר" זה בעצם מחמיא, כמו... "מלאך". אה... לא לא מהרה לתקן. הכינוי חזיר יהיה מעליב. יהיה זה גנאי, למישהו טיפש, לא פיקח במיוחד, קצת עצל. השיבה בחיוך מובך והעמידה ידה סביב שפתיה להצניע את צחוקה. קצת מבולבלת, גלגלתי את השיחה. אצלנו, הגינוי יתאר מישהו מדושן כזה, נהנתן, שהנאותיו וסיפוקו האישי יקדמו, שיתפתי אותה והיא הנידה ראשה בהבנה.

בכל שכונה, או חצר פנימית, התקהלו השכנים, ברחוב או מביטים ממרפסות בתיהם אל המתרחש. חיילי שמירה צעירים, במדים כחולים הסתובבו ברחבה, עמדו בפנים משתאות ועינייהם עייפות. חלקם, מפדלים תלת אופן הגורר עגלה עמוסה במטפי כיבוי וגיגית פלסטיק. מידי פעם, עולה קריאה, ואצבע מזדקרת, מורה אל כיוון שלהבת קלה, שלא שככה, ומיד רץ חייל עם גיגית מים, וכובש את האש.

כך המשיכו החגיגות עד לפנות בוקר, אך עייפותי לא יכלה על הרעש. עכשיו כבר תשע בבוקר, עוד שעה חלפה, ראשי קודח, התינוק הפעוט של השכנה בדירה הסמוכה צורח אף הוא, מביע את תלונתו על אי הנוחות. ואוו, הפוגה קלה נשמעה באוויר, אף לא הד נפצים רחוקים, שקט.. שוב שקט מסביב, מרב מחשבות, לא הבחנתי שהפיצוצים נעצרו. מהר לחטוף תנומה, לפני בא הגיאות שוב. התכרבלתי לי אל תוך השמיכה, מתרצה מנחת ההמייה.

ואז, שניה לפני שהרגשתי את התנומה מחלחלת, פילח את האוויר, פיצוץ אחד ויחיד, ישיר ורועם והעיר מכונית רדומה שאזעקתה החלה צורחת.

בוקר טוב, שנה טובה ושנת שגשוג ואושר לסינים!

בתמונה: חצר בניין מגורים משמשת כאתר שיגור זיקוקי דינור בחג האביב הסיני

רבים מהמבקרים בעיר האסורה בבייג'ינג מתפעלים מעצם קיומו של סניף של בית הקפה "סטרבקס" במתחם. עבור חלק, מדובר באתנחתא נעימה ומוכרת באמצע הביקור/מסע באתר - אולי המקום היחיד שניתן לשתות בו משהו מוכר וסביר. עם זאת, לא פעם שאלו אותי מבקרים שהתלוותי אליהם בביקורם הראשון שם - איך זה שקיים סטארבקס בעיר האסורה - שאלה שגם אני לא פעם הרהרתי בה (יתכן ורבים תמהים בקריאת שורות אלו על כך שיש בכלל סטרבקס בעיר האסורה). כך או כך, הדבר מעורר תמיהה ופליאה, בקרב מבקרים מקומיים ועוד יותר בקרב מבקרים זרים.

העיר האסורה, אולי המונומנט הגודל והחשוב ביותר בסין - אחד הסממנים המובהקים של התקופה המסורתית ומקום משכנם של קיסרי סין במאות האחרונות, היום משמש למעשה כמוזיאון הגדול בעולם, ומושך אליו כשבעה מיליון מבקרים מידי שנה. עם זאת, מתקניו רחוקים מלהיות מושלמים - כמו בהרבה אתרים היסטורים, מקדשים או פגודות בסין (אך בניגוד גמור לכל מוזיאון מכובד אחר בעולם). השרותים והמתקנים העומדים לרשות המבקרים בשטח העצום מצומצמים יחסית. השיפוצים בהחלט במקום (בתנאי שאלו לא יגרעו מן האקזוטיות והיופי בעיר וישמרו ככל שניתן על צורתה המקורית).

מעמדה המתחזק של בייג'ינג בקרב ערי העולם, וכמובן זכייתה של העיר לארח את המשחקים האולימפיים בה, נותנים אישור נוסף לסדרת השיפוצים שעוברת על העיר ומבניה בשנים האחרונות. השיפוצים בעיר האסורה עצמה התחילו בשנת 2005 וצפויים להסתיים רק בשנת 2020. והקשר לסטרבקס? סטרבקס היא אחת מהחנויות שבקשה לפעול בתחומי העיר האסורה במהלך סוף שנות התשעים, ועבור קבלת זיכיון כזה סביר כי הייתה מוכנה להפרד מהרבה מאוד כסף – כסף שיעזור למימון השיפוץ, התואנה העיקרית לאישור פתיחת החנות. פתיחת החנות בשנת 2000 עוררה גם אז מהומה והתנגדות רבה, וכונתה כ"דריסת רגל מערבית בוטה" ו"חתירה תחת התרבות הסינית" על ידי קבוצות ואירגונים שונים.

אבל השאלה "איך העזו סטרבקס להקים סניף בעיר האסורה" שגם עולה רבות, כלל לא רלוונטית (אולי רק להנהלה העולמית של סטארבקס שעוסקת בשיווק החברה ויחסי הציבור שלה בעולם), שכן מי שנתן לסטרבקס אישור להקים סניף בעיר האסורה הן הרשויות מקומיות עצמן (הם לא הגיעו יום אחד בבוקר לביקור בעיר האסורה ונדהמו לגלות שם סניף סטרבקס עומד ופועל...). וככלל מדובר בתהליך בירוקרטי לא פשוט. יתכן והצד הסיני מתרץ את האישור שניתן לסטרבקס בכך שהכספים שיתקבלו ממתן האישור נזקקים לשיפוץ המתחם (האם באמת הרשויות המקומיות נזקקו לכספים ממתן הזיכיון על מנת לשפץ את העיר? האם במדינה בעלת רזרבות המט"ח הגבוהות בעולם, מדינה שזרימת הכסף אליה מתמשכת, לא נמצאו תקציבים להשקיע בעיר האסורה, כאלו שיבטלו צורך להתבסס על מתן זכיונות למפעילים מקומיים וזרים, ובכך להשאיר את המקום פרוץ לחסדיו של רשתות כמו סטרבקס? חומר למחשבה).

עם כל הנאמר לעיל, לא ברור מדוע התעמולה הציבורית הזו באה דווקא עכשיו, שהסניף עצמו כבר פועל במתחם שבע שנים, וסטרבקס בסין הפכה כבר לטאבו. אפשר לזקוף זאת כנראה לזכות האינטרנט, הכלי שמסוגל להעביר מסרים לכ – 200 מיליון גולשים, צעירים בעיקר, מדיום שלא היה נגיש בסין בשנת 2000. או אולי היה צריך מישהו - כמו הדמות הטלויזיונית המוכרת, שחזר מלימודים באוניברסטית "ייל" היוקרתית בארה"ב על מנת לגלגל תהליך כזה בסין (מה שבלוג יכול לעשות...).

תעמולה בעד או נגד - תחושת ההלם וההפתעה שחשתי כאשר אני ראיתי בפעם הראשונה את סטרבקס בעיר האסורה השאירה חותם והיא חזקה גם היום. אז הבנתי, שלקריאה נגד דריסת הרגל של תרבות המערב בסין - פנים רבות.

לבלוג של רואיי צ'אנגגאנג (בסינית) דרך CCTV
http://blog.cctv.com/ruichenggang
לבלוג המקורי שלו
http://blog.sina.com.cn/m/ruichenggang