מי אמר שלעמוד בתור זה עניין טריוויאלי? בישראל, נפוץ לראות אלמוני מתפרץ לתור באצטלה שרק שאלה בפיו. בסין, העסק פשוט עוד יותר: בעודך ממתין בקופה לשלם את כרטיס הנסיעה, יד קטנה תתגנב מאחד הצדדים ותחליק את השטר דרך החלון, עוד לפני שהספקת להבין שעקפו אותך.

מידי יום, נוסעים בתחבורה ציבורית בבייג'ין כ- 13 מיליון איש. להידחק ביניהם הינה משימה לא קלה. בשעות העומס, עטופות תחנות ההסעה בהמון הממתינים, שמקשה על זיהוי דלתות האוטובוס. מי שכבר הצליח להידחף לתוך האוטובוס ימצא את ראשו מוקף בראשים אחרים, ששערותיהם כמעט מלטפות את שערותיו. על פי המנהג המקומי הישן, אין תור, פשוט נדחפים, ואף אחד אפילו לא יפנה עורף ויגער "סליחה, לאן?!"

לקראת האולימפיאדה החליטה הממשלה המקומית לשדרג את המסורת המקומית ולהקנות לאזרחי בייג'ין כמה הרגלים חדשים והשיקה את "יום העמידה בתור". ב - 11 לכל חודש, נפתחים דוכני הסברה לעמידה בתור ולשימוש נאות בתחבורה הציבורית. דיילים עם דגלים ומשרוקיות מכוונים את הציבור ודורשים סדר: "אין להיכנס מדלת אחורית" או קוראים להמתין שנוסעים היורדים יצאו תחילה בטרם שועט ההמון פנימה. מידי יום, סדרני תחבורה מוודאים שהנוסעים אכן מסתדרים בתור על פי הקווים שסומנו.

גברת ש'יאו (Xiao), שמפקחת מידי יום בתחנת האוטובוס, מודה שאכן זה חלק מתכנית ההכנות לאולימפיאדה, לא רק בכדי לשפר את התנהגות הנוסעים, אלא גם ליעל ולעודד את השימוש בתחבורה ציבורית. לדבריה, השיפור ניכר והנוסעים מגלים הבנה ותמיכה בהרגלים החדשים. את התוצאות, נוכל לבחון ב- 2008, ובינתיים, אלו מבינכם המתקשים לסגל לעצמם הרגלי עמידה בתור בארץ, מוזמנים להגיע לאימון מרוכז בבייג'ין.

נוסעים באוטובוס בבייג'ין. היה שווה לעמוד בתור?
התמונה: פליקר

לחווית ההמתנה, שמלווה בד"כ בדחיפות, שיעול, וצלצולי טלפון סלולרי ממיטב מצעד הפזמונים הסיני, הצטרף בשנים האחרונות מימד נוסף: מסכי פרסום דיגיטליים ממתינים לסינים בקומת הכניסה ובתוך המעליות של כל בניין משרדים שמכבד את עצמו.

חברות מדיה מקומויות עשו הון מהתקנה של מסכים מסוג זה ומכירה של זמן אוויר למפרסמים שרוצים להגיע לקהל שבוי של בני המעמד הבינוני. הגדולה שבהן, פוקוס מדיה, הונפקה ב-NASDAQ ב-2005 ונסחרת לפי שווי של 9 מיליארד דולר.

אבל שוק הפרסום הסיני הוא לא הדבר היחיד שמתחמם במהירות. עיתונאי מבייג'ין מדד בתחילת החודש את הטמפרטורה בחדר ההמתנה למעלית ולאחר מכן בתוך המעלית עצמה. הטמפרטורה בתוך המעלית – 4 מטר רבוע עם שני מסכי LCD של 50 על 80 סנטימטרים – היתה גבוהה ב-8 מעלות מזו שבחדר ההמתנה, למרות שהכתב היה לבדו.

הטמפרטורה הממוצעת בבייג'ין, שנחאי, וגואנגז'ואו בחודשי הקיץ עולה על 30 מעלות, עוד לפני שנכנסים למעלית. על כן, מספר בעלי דירות ומשרדים החליטו להסיר את מסכי הפרסום, עד הודעה חדשה או עד שיגיע החורף. אחת מחברות הפרסום תבעה את חברת הניהול של אחד הבניינים שמסכיו הוסרו בטענה שהחוזה עימה הופר. חברת הניהול מצידה טוענת שאיגוד הדיירים הכריח אותה לחתום על החוזה מלכתחילה ועל כן החוזה אינו תקף.

התביעה עלתה לכותרות כי היא נוגעת באחד העצבים החשופים של סין החדשה – הזכות לבעלות פרטית על רכוש. פרשנים מעריכים שסוגיית מסכי הפרסום חייבת להיפטר עד הראשון באוקטובר,לפני שייכנס לתוקפו חוק הקניין החדש שאמור להעניק לבעלי דירות וקרקעות זכויות נוספות. לא ידוע אם הממשלה תחליט להעניק את הזכות להציב מסכי פרסום (ולהינות מהרווחים) לחברות הניהול, לועד הדיירים, או לשילוב כלשהו של שתיהן. מה שבטוח, יהיה חם.

עזבו אתכם מהחום.... תאכלו איטריות

המעוניינים להוסיף קצת טעם סיני לליל הסדר מוזמנים להוריד את הקובץ המצורף המכיל את הגירסא הסינית של "מה נשתנה".

חברים רבים שואלים אותנו כיצד ניתן לרכוש כרטיסים לאולימפיאדת בייג'ינג שתערך בשנה הבאה והאם נוכל לשמור להם מקום באירוע הפתיחה (ועדיף ביציע המכובדים...)?

במסגרת המשחקים האולימפיים שיערכו, יעמדו לרשות הקהל הרחב כשבעה מיליון כרטיסים למשחקים השונים. מחירי
הכרטיסים נקבעו על פי ענף הספורט, שלב הטורניר (רבע גמר, חצי גמר וגמר במשחקים הרלוונטיים) ומיקום המושב. במספר קטגוריות ותחרויות דוגמת המרתון, תחרויות ההליכה ותחרויות האופניים לא יהיה צורך ברכישת כרטיס, והן יהיו פתוחות לקהל הרחב.

יש לציין שחוץ מהתחרויות המרכזיות שיערכו בעיר בייג'ינג, יערכו במקביל משחקים נוספים בערים נוספות בסין: בשנחאי ובשניאנג יערכו משחקי כדורגל, בהונג קונג יערכו מרוצי סוסים ובעיר צ'ינגדאו סירות המפרשים תתמודדנה על הזהב האולימפי.

טקס הפתיחה יערך ב - 8 באוגוסט בשעה 20:00, וכרטיס לארוע הפתיחה הנחשק נע בין 200 יואן (כ - 26 דולר) ל – 5,000 יואן (כ - 640 דולר). מחירים אלו נמוכים יחסית למשחקים הקודמים. בהשוואה לאולימפיאדת אתונה כרטיס הכניסה לטקס הפתיחה המפואר באיצטדיון האולימפי החדש יעלה רק מחצית מהכרטיס היווני. הכרטיס הזול ביותר לטקס הפתיחה בבייג'ינג הוא כחמישית המחיר שגבו עבור הכרטיס הזול ביותר באתונה. כרטיסי כניסה לטקס הסיום יעלו בין 150 ל – 3000 יואן (20 – 385 דולר).

ועוד עצה לכל אלו שמתכוונים לקנות דווקא את הכרטיסים הזולים לאולמפיאדה: בגלל גודלם העצום של האיצטדיונים האולימפיים החדשים בבייג'ינג, אנא הצטיידו במשקפת טובה (כזו שעולה 640 דולר לפחות).

לטבלת מחירי הכרטיסים לאולמפיידת בייג'ינג 2008 לחצו כאן.

ללוח המשחקים של אולימפיאדת בייג'ינג 2008 לחצו כאן

זוהי הפגישה השנתית, או "שתי הפגישות" כפי שהאירוע מכונה, של חברי מועצת העם וחברי ועידת הייעוץ הפוליטי – בתרגום חופשי. במהלך השבוע מובאים לאישור ודיון ( אך בעיקר אישור ) חוקים ותכניות לשנה הקרובה.

שתי הפגישות מביאות לבייג'ין אלפי חברי מפלגה ואנשי ממשל מכל רחבי המדינה, כך שבזמן שמפעלים ואתרי בנייה מוגבלים בפעילות בכדי לצמצם את זיהום האוויר, מכוני העיסוי והקראוקי בעיר נכנסים לכוננות מוגברת. מאמר מפורט על ההחלטות המרכזיות והשפעתן יבוא בהמשך, אך בינתיים, רצינו לחלוק עמכם תמונה משובחת מתוך אולם הדיונים של מועצת העם הסינית. בכנסת, זה לא היה קורה.

תודה לבלוג של וונג סיאופנג על התמונה.

הצירוף הפך לבעל משמעות שלילית ולמייצג הגישה השלילית והבלתי מכניסת אורחים של הסינים, והוא נאמר לעתים כה קרובות שלפעמים נדמה שכל דבר שהנך מנסה להשיג אינו בנמצא. הגדיל ועשה פאב ב-Yangshuo שבמחוז Guangxi שקרא לעצמו Meiyou Bar, ומתגאה בעובדה שאצלם אין בירה חמה, אין שירות גרוע וכו` וכו`.

רבים מהמטיילים בסין עדיין זרועי אימה מאותו מיי-יואו הנורה לעברם ומלווה בדרך כלל בהזזה של הראש ומעבר לעיסוק אחר של בן השיח שלך, קרי: "אין לנו מה שאתה מחפש ותעזוב אותנו בשקט חוצפן שכמוך".

השימוש המיותר בצרוף מיי-יואו נובע לדעתי משתי סיבות:
1. הברורה יותר ואף המדאיגה יותר, כלומר, חוסר רצון להתאמץ ולהעניק לך את מבוקשך. ברגע שביקשת עגבניות ולי יש רק מלפפונים היום, לא נתייחס אליך בכלל. אם רצית מפה של בייגי`נג באנגלית והמפה באנגלית נמצאת עמוק במגירה, מיי-יואו.

2. הסיבה הפחות מוכרת ושעמה אני מזדהה יותר היא הפחד מלדבר עם זרים בשפה לא שלהם. סינים רבים מפחדים לדבר עם זרים כיוון שאינם דוברים את שפתם. הם מגיבים אוטומטית למשפט של כל זר ב"מיי-יאו". הם מפחדים שיעשו טעות, שיביישו את עצמם בפומבי, שיביישו את הזר, ולכם הם מעדיפים לאטום את פניהם, למלמל "מיי-יואו" ולעשות כאילו אתה אוויר. סינים אלו, ברגע שיגלו שאתה דובר סינית, ישנו את גישתם מיד ויהפכו ידידותיים מאד. הבעייתי בכל העסק הזה הוא שבתרבותינו, חוסר ההיענות מצדם של הסינים נחשבת לעלבון גדול יותר מתשובה לא נכונה או טעות דיבור, מה שמגביר את המתיחות בין שני
הצדדים.

בשנים האחרונות חלה תפנית. הסקטור היצרני, שעדיין תופס את רוב הנפח בסין, הולך ופוחת ומפנה מקום נרחב לסקטור השרותים שמביא עמו צורך במושגים חדשים.

"מיי באנפה" (mei banfa, 没办法), פירושו המילולי "אין דרך לעשות", הוא הדור השלישי של "מיי יואו". שלא תבינו אותי לא נכון, שני המושגים היו קיימים גם קודם וימשיכו להתקיים זה לצד זה עוד שנים רבות, אבל "מיי באנפה", בתור ברירת המחדל לפתרון בעיות, הולכת וצוברת תאוצה ודוחקת את "מיי יואו" החוצה בחלק מהזירות.

הלכה תקשורת המחשבים במשרד ואתה מוכרח שיבואו לתקן עוד היום, "מיי באנפה" - כלומר, הבחורה שאמורה להתקשר לטכנאי כבר הלכה הביתה ולחברתה לעבודה אין כוח לעשות את זה במקומה. ביקשת להתקין ארון במיקום קצת שונה מהמיקום המקורי, "סליחה, מיי באנפה", כלומר, הפועלים צריכים לאכול צהריים עכשיו.

כמי שעובד בסין ועובד עם סינים, אחת הבעיות הגדולות של הסינים כיום היא השימוש הנרחב במושגים האלו. השימוש המיותר ב"מיי באנפה" כברירת המחדל לכל סיטואציה בה המכשול נראה גבוה מעט, הוא ההבדל בין המחשבה המערבית למחשבה הסינית עבורי. חוסר היכולת, או בעצם הרצון, לפתור סיטואציות מסובכות במקצת הופך את חיינו כאן למאתגרים יותר, אך גם לנחוצים יותר.

השימוש במיי-יואו, מיי-באנפה, כמו גם חברם הממשלתי יותר, "גויי דינג" (guiding, 规定, "תקנות, חוקים"), ימשיכו לאפיין את החברה הסינית המודרנית – שמבוססת לצערי על ציות עיוור לתקנות ללא שאלת שאלות ותהיות, ירושה לא חיובית במיוחד מהספרן הנחמד ששוכב לו בארון מזכוכית במרכז טיאן אן מן – גם בשנים הקרובות. אני רוצה ומקווה שבני הדור החדש יתאמצו יותר לפתור בעיות בדרכים מקוריות (לא חסרה להם מקוריות אך החינוך מדכא אותה), יעשו מאמץ נוסף לתקשר עם זרים שאינם דוברי סינית, וחשוב לזכור, בסין אין דבר כזה שאי אפשר, הכל שאלה של הקשרים והתושייה שלך.

עוד מעלילותיו של עומרי בסין, ניתן למצוא בבלוג האישי שלו.

עם כל הסטראוטיפים והקונוטציות שקיימים במערב על הסינים, קשה היה להאמין בכלל שחברת תמרוקים רצינית תבוא עם מוצר חדש לריח ואסתטיקה בעל שם מותג סיני.
נראה שהפיכת סין למרכז כלכלי והפיכת מרכזי סין לבירות צרכנות, חוללו מהפכה גם בתחום הריח. כעת יהיה מעניין לראות מתי ייצא קרם גוף לקהל הבין לאומי תחת שם מותג סיני.
 
הבושם החדש בשם "שנגחאי"  מתואר על ידי החברה כ"חריף, מזרחי עם ארומה שתשאיר אותך מבקש\ת לעוד...". ניתן כמובן להשיג בחנויות או בקניה דרך האינטרנט לנוחיותכם.

ביום שבת נערך במלזיה טקס פרסי המוזיקה הסינית החמישי, וזו הזדמנות טובה להתעדכן בשמות כוכבי הרגע של עולם הפופ הסיני.

את פרס הזמר הפופולרי גרף ואנג לי-הום. ואנד נולד ברוצ'סטר, ניו יורק, ולמד מוזיקה במוסדות שונים בארה"ב. מלבד היותו זמר הוא גם מפיק ואף שיחק במספר סרטים. המוזיקה שלו משלבת פופ סיני עם היפ הופ וטקסטים קלילים במנדרינית ואנגלית, כמו שאפשר לראות ולשמוע בקליפ לשיר "שחרר את ליבך".

סיפורו של ואנג אינו יוצא דופן, הכוכבים הגדולים ביותר של המוזיקה הסינית מגיעים מטיוואן ומהונג קונג ולא מסין גופא, לפופ הסיני יש מאזינים פוטנציאליים במדינות כמו סין, טיוואן, הונג קונג, סינגפור ומדינות אסיאתיות אחרות בהן יש קהילות של סינים, כמו מלזיה, תאילנד וכד'.

בין הזוכים האחרים: ג'ולין צאי הטיוואנית, הזמרת ההונג קונגית הותיקה סנדי לאם, להקת הבנים הסינית The flowers ו-Mayday הטיוואנים.

קישורים:

• פרסי המוזיקה מתגלים ב"שין חואה"
• ואנג לי-הום ב"ויקיפדיה"
• אתר הבית של ואנג לי-הום (בסינית)