חברים רבים שואלים אותנו כיצד ניתן לרכוש כרטיסים לאולימפיאדת בייג'ינג שתערך בשנה הבאה והאם נוכל לשמור להם מקום באירוע הפתיחה (ועדיף ביציע המכובדים...)?

במסגרת המשחקים האולימפיים שיערכו, יעמדו לרשות הקהל הרחב כשבעה מיליון כרטיסים למשחקים השונים. מחירי
הכרטיסים נקבעו על פי ענף הספורט, שלב הטורניר (רבע גמר, חצי גמר וגמר במשחקים הרלוונטיים) ומיקום המושב. במספר קטגוריות ותחרויות דוגמת המרתון, תחרויות ההליכה ותחרויות האופניים לא יהיה צורך ברכישת כרטיס, והן יהיו פתוחות לקהל הרחב.

יש לציין שחוץ מהתחרויות המרכזיות שיערכו בעיר בייג'ינג, יערכו במקביל משחקים נוספים בערים נוספות בסין: בשנחאי ובשניאנג יערכו משחקי כדורגל, בהונג קונג יערכו מרוצי סוסים ובעיר צ'ינגדאו סירות המפרשים תתמודדנה על הזהב האולימפי.

טקס הפתיחה יערך ב - 8 באוגוסט בשעה 20:00, וכרטיס לארוע הפתיחה הנחשק נע בין 200 יואן (כ - 26 דולר) ל – 5,000 יואן (כ - 640 דולר). מחירים אלו נמוכים יחסית למשחקים הקודמים. בהשוואה לאולימפיאדת אתונה כרטיס הכניסה לטקס הפתיחה המפואר באיצטדיון האולימפי החדש יעלה רק מחצית מהכרטיס היווני. הכרטיס הזול ביותר לטקס הפתיחה בבייג'ינג הוא כחמישית המחיר שגבו עבור הכרטיס הזול ביותר באתונה. כרטיסי כניסה לטקס הסיום יעלו בין 150 ל – 3000 יואן (20 – 385 דולר).

ועוד עצה לכל אלו שמתכוונים לקנות דווקא את הכרטיסים הזולים לאולמפיאדה: בגלל גודלם העצום של האיצטדיונים האולימפיים החדשים בבייג'ינג, אנא הצטיידו במשקפת טובה (כזו שעולה 640 דולר לפחות).

לטבלת מחירי הכרטיסים לאולמפיידת בייג'ינג 2008 לחצו כאן.

ללוח המשחקים של אולימפיאדת בייג'ינג 2008 לחצו כאן

ביום שלטענת נציגי משרד המסחר והתעשיה, מגיעים לישראל "בכירי הכלכלה הסינית" על מנת לפתוח לנו דלתות לשוק הגדול בעולם, רצוי לעיין מחדש בנתוני המסחר בין סין לישראל שמהווים מסמך מרתק ותעודת עניות לייצוא הישראלי ומנהליו.

לפני כמה שבועות פירסם ה-CHINA DAILY ידיעה לפיה היקף המסחר בין סין לישראל הגיע השנה (2006) לכשלושה מיליארד דולרים. מעיון בנתונים עולה כי כמעט שניים וחצי מליארד דולר מהיקף היחסים המסחריים בין סין לישראל, הם תלות של ישראל במוצרי יבוא מסין. יתר על כן, הסינים מבטיחים (כנראה לאור חולשת המשק הישראלי לייצר בעצמו את צרכיו) כי עד 2008 היקף המסחר בין המדינות יגיע ל-5 מליארד.

בחינה של היבוא לאורך השנים מראה כי היבוא מסין זינק ביותר מ-40 אחוזים בכל שנה , מ-0.9 מיליארד דולר בשנת 2000 ל-2.5 מיליארד דולר בשנת 2005. יש לציין כי נתון זה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינו כולל את היבוא הישראלי מהונג קונג שמסתכם בכמיליארד דולרים וחצי נוספים.

אך חגיגת הקניות של הישראלים בסין, לא מביאה את הסינים להחזיר לנו באותה המטבע. מנתוני מכון הייצוא עולה כי היקף הייצוא מישראל לסין מתכווץ בהתמדה בשנים האחרונות ובשנה שעברה הסתכם ב-629 מליוני דולרים.

מהנתונים המדאיגים עולה, כי בשעה שאנשי משרד המסחר והתעשייה מתגאים בהבאת מנהלים בכירים סינים לישראל לצורך חתימת חוזים בכמה עשרות מליוני דולרים, באותו הזמן בדיוק נחתמות בסין מאות עסקאות של ישראלים שמסתכמות במאות ואלפי מליוני דולרים.

הייצוא הישראלי לא ערוך נכון לשווק את עצמו בסין. מכון הייצוא, משרד המסחר והתעשייה וממשלת ישראל לא פונים לבנות תשתיות שיווקיות שיעזרו לייצואן הישראלי לפעול באותה סביבה לא מוכרת. לא קולטים לשירותם כח אדם יעודי ומתאים שיש לו את הכלים המתאמים להבין ולעמוד באתגרים השיווקים שסין מציבה. מכון הייצוא למשל פתר את עצמו מהמאמץ לשווק את חבריו בסין באמצעות חברה סינית פרטית שאמורה לתת לכלל חברי המכון את מפתחות הזהב לשוק הסיני.

אותה חברה פרטית, שלפי נתוני הייצוא בשנים האחרנות נראה שלא עשתה חייל במשימתה, היא רק דוגמה אחת לשיטת החפיף של המדינה בכל הקשור להתנהלותה מול סין כמעצמה (מסחרית, דיפלומטית וצבאית).

המדינות המתועשות בעולם דוגמת ארה"ב, גרמניה, איטליה, צרפת ויפן הבינו מזמן כי על מנת לשווק בסין, מפעליהם צריכים עזרה ותמיכה ייחודיים להבנת השוק ובניית מערך שיווק מתאים. תמיכת המדינה במהלך מקרו-כלכלי זה הצדיקה את עצמה עבור אותן מדינות הן מבחינה כלכלית ומבחינות נוספות.

באם מגמת הבורות, חוסר ההתמקצעות והחסכנות של משרד המסחר והתעשייה בסין תימשך, סביר להניח שבשנים הבאות נמשיך לראות רמות נמוכות של ייצוא ישראלי לסין, לעומת התעצמות חגיגת הייבוא הישראלי ממנה.

ציוד הסטראו נותר בלא פגע. ז'אנג מאידך, עדיין מתאושש. אשתו, ווי סו-יינג, הגישה לאחרונה תביעת פיצויים על רקע "הרס חיי המין" שלה. “מומחים שמונו על ידי בית המשפט", מדווח אחד מעיתוני שנגחאי, “קבעו שמר ז'אנג סובל מסדרה של בעיות בתפקוד המיני”. האישה ביקשה מבית המשפט פיצוי של "100,000 יואן על עגמת נפש, ו-120,000 יואן לרכישה של אביזרי מין והיגיינה ב-20 השנים הבאות".

בית המשפט דחה את העתירה בנימוק שהחוק הסיני לא מתיר פיצוי על אובדן חיי מין, אלא רק על עגמת נפש ואובדן כושר עבודה, עליהם כבר קיבל הבעל פיצוי בתביעה קודמת.

בערים הגדולות של סין ניתן למצוא חנויות לאביזרי מין כמעט בכל בלוק מגורים. ככה, בין המסעדה השכונתית לתופרת. החנויות מתהדרות בדרך כלל בשם המכובס "מוצרי בריאות למבוגרים" (成人保健) ומכילות את מיטב התוצרת המקורית. ידה הארוכה של המפלגה מגיעה גם לפינות אלו, ובחלק מהחנויות ניתן למצוא חומרי הדרכה על מחלות מין, מניעת הריון, ועוד. בדיקה מעמיקה של צוות "הווק" מגלה ש-120,000 יואן יכולים לספק אביזרי מין לשכונה שלמה למשך 20 עשרים שנה, כך שהתביעה של הגברת ווי מוגזמת ללא ספק. על כן, אנחנו מתייצבים מאחורי קביעת בית המשפט ומחזקים את ידו.

בנוסף לצעצועים, הסביבה העירונית בסין מציעה דרכים נוספות לסיפוק צרכי התושבים. בכל פינת רחוב ניתן למצוא "מספרה". השירותים הניתנים במספרות אלה מקבילים לשירותים הניתנים ב"מכוני הבריאות" בישראל. בכל מספרה יושבות שתיים עד עשר בחורות ומביטות על העוברים ושבים דרך חלון הראווה.

למרבה הצער, לא כל תושבי סין נהנים מהשירותים שהוזכרו לעיל, והפער הולך ומעמיק. צוות של מומחים ואנשי ממשל בננג'ינג, בירת מחוז ג'יאנגסו, קרא לאחרונה להקדיש יותר תשומת לב ציבורית לצרכיהם המיניים של "הפועלים הנודדים" בסין על רקע עליה במספר מקרי האונס. פועלים אלה מגיעים לערים הגדולות מאזורי הספר ופעילים בעיקר בתחום הבניין.

“הפועלים הם קודם כל בני אדם עם צרכים מיניים נורמליים", אומר ווי יי-מינג, דיקן המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת ננגי'נג, “החברה לא יכולה לבקש מהם לציית לכללים וחוקים בזמן שצרכיהם המיניים מדוכאים ומודחקים". פרופסור ווי מזהיר שהתעלמות מצרכיהם של הפועלים הנודדים – רוב רובם גברים – יוביל לבעיות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות חמורות. הוא קורא לממשלה לאפשר לפועלים חופשות ארוכות יותר בהן יוכלו לבקר את נשותיהן, וממליץ למעסיקים לעודד את הפועלים להעביר את זמנם מחוץ לעבודה בצורה "בריאה" (הכוונה כנראה: במכון הבריאות המקומי) .

פתרון אפשרי לבעיה נמצא כעת בניסוי. באחת מהשכונות בננג'ינג הוקמו לאחרונה "קיני אוהבים" ללקוחות דלי תקציב. כשהאישה באה לבקר, כל פועל יכול לשכור חדרון פרטי תמורת 300 יואן ( 38 דולר) לחודש ולבלות זמן איכות באווירה אינטימית.

על רקע הבעיות האישיות והחברתיות שהוצגו לעיל, נעים לגלות שהיהודים בסין – שגם חלקם רחוקים ממשפחתם ונודדים בחיפוש עבודה - מצליחים להפגין שליטה עצמית וכבוד ליחסים שבינו לבינה. בבייג'ינג נחנך בשבוע שעבר מקווה טהרה, הראשון מסוגו בחלקה הצפוני של סין. המקווה נתרם על ידי משפחות לפקוביץ' וגודינגר מניו-יורק, ושוכן במתחם בו ניתן למצוא גם בית ספר יהודי ומטבח מסחרי כשר.

חדר טיפוסי של פועלים נודדים בבייג'ינג. תמונות נוספות בדף הפליקר שלי.

כמו בשאר תחומי החיים, התקשורת בישראל משקפת את ערגת היושבים בציון אל המערב, אותה קבוצה של מדינות מתוקנות שאנו רואים עצמנו חלק ממנה. המציאות, מאידך, טורחת תמיד להזכיר שאנו בלב המזרח. פרשני ישראל מתעלמים באופן שיטתי מהשפעת אירועים במזרח הרחוק על ענייני המזרח התיכון. להגנתם יאמר שרוב אמצעי התקשורת במדינות המערב, כמו רוב המנהיגים המערביים, מתאמצים מאוד שלא לערבב ענייני מזרח במזרח.

אז מה בכל זאת הקשר? מבלי להיגרר לתאוריות קונספירציה, בואו נביט על מספר אירועים מחצי השנה האחרונה. חברו את הנקודות:

18 בינואר, 2006 – חברת הקידוח הצפונית(NDC) של איראן חותמת על הסכם לחיפוש נפט בים הכספי עם החברה הסינית לשדות נפט (China Oilfields Services Ltd.). ההסכם, שעלותו מוערכת ב-33 מיליארד דולר, יאפשר לאיראן להרחיב את חיפושי הנפט שלה בדרום הים-הכספי. עד כה, לאיראן לא הייתה יכולת לחקור שדות פוטנציאליים בעומק של למעלה מ-90 מטר. מעט יותר משנה לפני כן, בסוף 2004, סין ואיראן חותמות על חוזה לאספקת נפט וגז בשווי 70 מיליארד דולר. במסגרת ההסכם, איראן מתחייבת לספק לסין כ-250 מיליון טונות של גז נוזלי, ו- 150,000 חביות נפט גולמי ביום למשך 30 שנה.

שלישי באפריל, 2006 – ממשלת סין חותמת על הסכם לרכישת אורניום ושיתוף פעולה בתחום הגרעין עם אוסטרליה. החתימה מהווה אחת מאבני הייסוד להסכם הסחר החופשי המתהווה בין שתי המדינות. במסגרת ההסכם, סין מתחייבת להשתמש באורניום למטרות שלום, בהתאם לאמנה הבינלאומית למניעת תפוצה של נשק גרעיני.

15 ביוני, 2006 – נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, מוזמן למפגש הפסגה של ארגון שיתוף-הפעולה של שנגחאי (SCO). הארגון הוקם בשנת 2001 כברית של מדינות בעלות משאבים טבעיים וצבאיים – סין, רוסיה, קזחסטן, קירגיסטן, טג'יקיסטן, ואוזבקיסטן - ששואפות לבנות עצמן כמשקל נגד להשפעה האמריקאית במזרח ומרכז אסיה. בנוסף, מנהיגים ופרשנים זרים הביעו בעבר חשש שהארגון שואף להפוך בעתיד לגרסה המזרחית של הברית הצפון אטלנטית (NATO).

פרט לחברות הקבועות ולאיראן, לפסגה הוזמנו גם נציגים מפקיסטן ומונגוליה, שעשויות להפוך לחברות מן המניין בעתיד. בשעה שהגוש המערבי מנסה להפעיל על איראן לחץ לחדול מפעילותה בתחום הגרעין, אחמדינג'אד מתקבל בשנגחאי בהדרת כבוד. במהלך ביקורו, הוא לא שכח את חבריו מהמזרח התיכון וניצל את הבמה שניתנה לו לקרוא לחקירה מחודשת של אירועי השואה.

5 ביולי 2006 - צפון קוריאה משגרת שישה טילים במסגרת ניסוי של יכולותיה הצבאיות. הטווח של אחד מן הטילים ששוגרו במהלך הניסוי מסוגל להגיע לצפון אמריקה וחלקים נכבדים מאירופה. תושבי ארה"ב, שהיו עסוקים בחגיגות יום העצמאות, שמחו לשמוע שהניסוי הסתיים בכישלון. סוכנות הידיעות של דרום-קוריאה מדווחת שעשרה בכירים מצבא איראן שהו בצפון קוריאה בכדי לעקוב אחר הניסוי מקרוב. על פי הדיווח, בדרכם לצפון קוריאה, עברו הבכירים בבייג'ין.

12 ביולי, 2006 - פג האולטימטום שהציבה הקהילה הבינלאומית לאיראן. המערב נתן לאיראן לבחור בין הפסקה מוחלטת של פעילותה בתחום הגרעין, להבאת עניינה לפני מועצת הביטחון של האו"ם. בבוקר אותו יום, חיזבאללה מפר את גבולה הצפוני של ישראל, חוטף שני חיילים והורג 8 נוספים.

14 ביולי, 2006 - סטי"ל ישראלי נפגע מטיל קרקע-ים. הטיל, מתוצרת סין, עבר השבחה באיראן, והועבר לחיזבאללה דרך סוריה. איראן רכשה כ-150 יחידות ( לא כולן הגיעו ליעדן) של הטיל הסיני לאחר מלחמת המפרץ ב-1991. משנת 2000 ואילך, איראן עבדה על שדרוג ושיפור המערכות של הטיל הסיני בשיתוף עם צפון קוריאה, שלה ידע נרחב בענייני טילים.

הרבה דיו נשפך על שאלות שוליות כיצד יש להגיש לסיני כרטיס ביקור ועל השאלה: "כשהסיני אומר לא, למה הוא מתכוון?". הרצון האקדמי להבין את המשותף והשונה בין סין למערב, הפך לשאלת מפתח אצל כל יצואן תחבושות ויבואן גנרטורים בישראל. הדרך לשדה התעופה בתל אביב תמיד הייתה מלווה בשינון מנטרות דוגמת "שמור פנים"(Save Face), "בנה מערכת יחסים ואל תחפש רק את העסקה".

מנגד גם לסינים היה נוח להישען על הקונספציה שהזר כבר הגיע עימה לשדה התעופה בשנהאי, מוכן להסביר לעצמו שלא הצליח בעסקיו בסין משום שלא הקשיב מספיק בשיעורי המבוא של המכון, או שלא הרחיב את הקריאה בנושא לפי הרשימה הביבליוגרפית.

בשנות השמונים והתשעים היה מקובל לחשוב שהכל בסין תלוי ב"גוואן ס'י" (GUAN XI). מערכת קשרים זו תבטיח כל עסקה, ולכן לצורך יצירת אוירת עסקים מתאימה עם האריסטוקרטיה הסינית (הפקידות הבכירה), תרבות השיחה ונימוסי השולחן תפסו מקום מרכזי. שאלת המוצר, איכות המוצר והמחיר היו יותר שוליות.

במהלך שנות התשעים, עם שינוי המדיניות הממשלתית לפיצול מונופולים בחברות הממשלתיות, התחרותיות הופיעה בסין. תחרותיות זו לא הסתיימה אך ורק בפיצול המונופולים הגדולים בתחום התקשורת, האנרגיה, רשתות השיווק, ואפילו המסעדות, אלא גם פתחה לחלוטין את ענף היזמות והפכה את השוק הסיני לכלכלה של סחורות. כניסת סין ל - WTO נתנה מכה נוספת לפקידות הסינית שחייבת להתאים את עצמה לקריטריונים של ביטול הגנות, תמחור תחרותי, וסטנדרטים בין לאומיים אחרים.

השינוי גרם לירידה משמעותית במשקל הסגולי של הביורוקרטיה הסינית על השוק. הפירמידה לפיה חברה המבקשת לפעול בסין קודם כל צריכה קשרים, אח"כ מוצר, ובסופו של דבר מחיר טוב התהפכה. נכון שקשרים טובים אף פעם לא יזיקו, אך סין היום היא כלכלה של סחורות, והסינים קונים הכל. באם יש לך מוצר טוב ומחיר טוב, אין שום סיבה שלא תכנס לסין – ובגדול!!!.
באם לא הצלחת להכניס את המוצר באמצעות סוכן אחד, אל תתייאש, סוכן אחר יבוא מחר. בל נשכח שגם אם חשבת שהקשר שהיה לך עם אותו שותף סיני הוא יחיד במינו – אחד למיליון. חישוב מהיר יוביל אותך למסקנה כי בסין ישנם עדיין 1300 יחידים
במינם בדיוק כמותו.

התמקצעות ענפית בשוק הסיני עם אוריינטציה שיווקית, זהו הנתיב שצריך להוביל את החברות בישראל בשעה שהן שוקלות את מי להעסיק בחברתם כמנהל השיווק המקומי. בשעה שהיצרן הישראלי יבקש לעצמו להקים מערך מכירה עצמאי ועמוק בסין, הוא צריך לקחת בחשבון כי יתקשה לעשות זאת אך ורק בשפה האנגלית. ניהול יומיומי לוגיסטי, ושיווקי בפריסה רחבה יאלץ אותו ללוקליזציה.

ההכרח בלוקליזציה בהליך המכירה פותח לאותם אלה המתמחים בתחום, דוברי סינית, מרחב הולך וגדל של אפשרויות תעסוקה. אך אסור לאותם מומחים למזרח אסיה להירדם בשמירה ולהאמין כי הבנת התרבות בלבד היא עדיין ערובה להצלחה בסין. האוניברסיטה, שהפנימה למכון היצוא את ההכרח ללמוד מנהגים סינים, תצטרך בשנים הקרובות, אם תרצה, להדריך את מכון היצוא בשינויים במבנה השוק בסין, תוך שהיא נוגעת כל פעם בענף מסחרי אחר.

השוק הסיני מתקדם בקצב מסחרר שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. בשעה שנתוני היצוא מישראל לסין מלמדים על ירידה מתמדת מזה שנתיים בהיקף היצוא, ראוי שהשיח המקומי יעסוק בשאלה מדוע אנחנו לא מצליחים ומה יש לשנות.

החל מעליית המפלגה הקומוניסטית לשלטון, והקמת סין העממית ב - 1949, פועלת הממשלה הסינית לפי תוכנית חומש מקרו כלכלית. תכנית החומש מכילה סעיפים שונים שנועדו לכוון את החברה והכלכלה הסינית במסגרת רוח התקופה, והמציאות הפוליטית.

תוכנית החומש החדשה, ה - 11 במספר, עוסקת ברובה בנושאים חברתיים וכלכליים. כיצד מצד אחד על המדינה להבטיח את המשך התנופה הכלכלית האדירה ומאידך לכוון את הפיתוח כך שיצליח להיטיב עם כל חלקי העם ויצור צמיחה אמתית בכל השכבות, האזורים והלאומים בסין.

זו גם כן הפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית שמעצמה גדולה מתייחסת באופן כל כך מרכזי לנושאי איכות הסביבה ומותחת קו אחד בין המשך שיפור רמת החיים של תושביה לשימור כדור הארץ, מלחמה בתופעת התפשטות המדבריות, ייעור כדוה"א והפחתת גזי החממה. תכנית החומש, שעיקריה החלו כבר להיות מיושמים, תאושר באופן רשמי על ידי הפרלמנט בחודש אוקטובר השנה (2006).

רק בשנה האחרונה סבלה סין מכמה אסונות אקולוגיים קשים ולא רגילים, ביניהם סופות חול עזות שמקורן במדבריות מונגוליה הפנימית, זיהום מקורות המים בעיר חרבין, ומקרים אחרים נוספים. אסונות אלו שיבשו את שיגרת חייהם של מאות מליוני אזרחים במדינה ובין היתר גם הובילו למשבר בינלאומי עם רוסיה שאפיק הנהר המרכזי במחוז היי לונג ג'יאנג ממשיך לתחומה.
בסימפוזיון של הממשלה המרכזית בנושא איכות הסביבה, שנערך בחודש אפריל בביי ג'ינג, הצביע רוה"מ וון גיא באו על המאבק בנושא שימור הסביבה בסין כנושא מרכזי להמשך איתנות הכלכלה : "סין צריכה להיות בכוננות גבוה בכל הקשור להחרפת בעיות זיהום הסביבה וההזנחה האקולוגית. שימור הסביבה והמודעות לה, צריכים להיות מושמים בעדיפות גבוהה על מנת להניע ולשמר את המשך המודרניזציה בסין". עוד גילה רוה"מ כי המטרות המרכזיות שהציב הממשל לעצמו במהלך תכנית החומש האחרונה (2000-2005) לא הושגו במועדם. כתוצאה מכך הופיעו בעיות חדשות שנוספו להן: "העדר מודעות, תכנון לקוי, ורשת חקיקתית לקויה הם הדברים המרכזיים שהביאו להחמרת זיהום הסביבה במדינה", אמר רוה"מ.

תכנית החומש החדשה (2006 - 2010 ) קוראת לרסן את צריכת האנרגיה בעשרים אחוזים בהתאם לגידול בצמיחה (GDP). סין קבעה קדימויות לנושא ובפרט לטיפול במים ועתודות המים, שליטה בזיהום האוויר וזיהום הקרקע, חיזוק הפיקוח בנושאים אקולוגיים לאומיים, התאמה מחדש של מבנה הכלכלה הלאומית לנושא, ועידוד פרויקטים עתירי יידע בתחומים הללו.
לאור כישלון תכנית המאבק בנושא איכות הסביבה בתכנית החומש הקודמת, הורה משרד רוה"מ הסיני לכל המחוזות והעיריות בסין להתחיל לפרסם דו"ח חצי שנתי בנושא צריכת אנרגיה, ואיכות האוויר. עוד קרא רוה"מ לכל הממשלות המקומיות בסין, להכין תכנית מקומית להפחתה בפליטת הגזים הרעילים ולחוקק חוקים למניעת זיהום וניצול הסביבה.

ג'וזף סיטנגליץ, חתן פרס נובל ולשעבר הכלכלן הראשי של הבנק העולמי, מתפעל מאוד מאופן החשיבה של ההנהגה הסינית והכלכלנים שמנווטים אותה. במאמר שפירסם במהלך החודש (אפריל 06), הוא מתייחס לכלל הרפורמות הכלכליות שהממשל הסיני מתכנן ליישם בשנים הבאות. הוא משבח את אופן החשיבה השונה של הכלכלנים הסינים ולעומת זאת מותח ביקורת על הדרך בה הממשל האמריקאי נוהג.

כך כותב סיטגליץ: "סין עומדת לאמץ את תכנית החומש ה - 11, תכנית שקרוב לוודאי תהווה המשך לשינוי הכלכלי הגדול ביותר שהתרחש בהיסטוריה, תוך כדי שהיא משפרת את תנאי החיים לכמעט רבע מאוכלוסיית העולם. מעולם קודם לכן צפה העולם בצמיחה כלכלית עקבית כל כך, מעולם לפני כן נעשה ביעור עוני בממדים גדולים כלכך חלק מרכזי בהצלחה הכלכלית המתרחשת בסין הוא שילוב בין פרגמטיזם לחזון. בשעה שרוב המדינות המפותחות, הולכות אחר הקונצנזוס הכלכלי שבוושינגטון, שעיקרו עלייה ברמת התוצר הלאומי (GDP ), סין הבהירה כי היא דווקא מחפשת ליצור עלייה אמתית ברמת החיים של תושביה.

סין הבינה כי היא נכנסה למסלול בו הצמיחה המהירה בכלכלה תכפה עליה התייחסות חסרת פשרות לנושא שימור הסביבה. ללא שינוי במסלול זה, הרצון לשיפור ברמת החיים של תושבי סין יעמוד בסופו של דבר בסכנה ומיועד לכישלון. זו גם הסיבה שתכנית החומש החדשה שמה דגש גדול מאוד על פתרון בעיות איכות הסביבה. גם בערים שיכולות להיקרא "החצר האחורית של סין" קיימת צמיחה כלכלית משמעותית היכולה בפירוש להיקרא "נס", כאשר בערים הגדולות האחרות הכלכלה צומחת אפילו במהירות גדולה הרבה יותר.

בשעה שהצמיחה הכלכלית הפחיתה אמנם את ממדי העוני בסין, חוסר השוויון גדל, הפערים בין העיר לכפר העמיקו, ואזורי החוף הפכו מפותחים פי כמה לעומת מרכזי האוכלוסין בעומק סין. הדו"ח השנתי של הבנק העולמי עוסק בנושא וטוען שחוסר השוויון החברתי, ולא רק העוני, צריכים להדאיג את הממשלה הסינית. וסין אכן מתכוונת לטפל בבעיה זו מבעוד מועד. ממשלת סין מדברת בשנים האחרונות יותר ויותר על בניית "חברה הרמונית",

תפקידה של סין בעולם ובכלכלה העולמית השתנה. הצמיחה הכלכלית בסין בשנים הבאות תצטרך להישען על השוק המקומי יותר מאשר על יצוא, דבר שיצריך גידול בצריכה המקומית. אכן, לסין יש בעיה נדירה של רמת חיסכון מוגזמת. חלק מהסיבות לרמת החיסכון הגבוה בסין הוא חולשתם של מנגנוני הרווחה והביטוח הלאומי. שינוי וחיזוק הביטוח הפנסיוני ומערכת הבריאות
הציבורית יוביל במקביל להפחתת חוסר השוויון ,יחזק את תחושת הרווחה וכן יעודד צריכה.

אם אכן תצליח, שינויים אלו ייכפו לחץ עצום על הכלכלה העולמית שגם כך כבר אינה מאוזנת כתוצאה מהגירעון המסחרי הפיסקלי העצום של ארה"ב. באם הסינים יחסכו פחות, ואם, כפי שפקידים רישמיים כבר אמרו, סין תאמץ מדיניות השקעות מגוונת יותר, נשאלת השאלה מי יממן את הגירעון המסחרי של ארה"ב שעומד כיום על יותר משתי מיליארד דולר ליום.
זהו נושא ליום אחר, שייתכן ואינו רחוק כל כך. עם חזון ברור ביותר ביחס לעתידה, האתגר האמיתי העומד בפני הסינים הוא בהשמת חזון זה. סין היא ארץ גדולה, וככזו לא יכולה להצליח אילולא ביזור, אך ביזור שכזה מעורר בעיות אחרות כשלעצמו.
גזי חממה למשל הם בעיה עולמית. בשעה שארה"ב אומרת כי אינה יכולה להרשות לעצמה לעשות מאום בעניין, בכירי הממשל בסין פעלו באופן יותר אחראי - בתוך חודש מיום אימוץ תכנית החומש, יוטלו מסים חדשים על מכוניות, דלקים ומוצרי עץ. סין תשתמש במנגנון השוק כדי לטפל בבעיותיה שלה ובבעיות הסביבה העולמיות. אך בא בשעה עם הרצון לשפר את איכות הסביבה, הלחץ שיופעל על השלטון המחוזי להבטיח את המשך הצמיחה הכלכלית ואספקת מקומות עבודה יהיה עצום. קרוב לוודאי שאותם גורמים יתפתו לטעון שאם ארה"ב אינה יכולה להרשות לעצמה לפעול בדרך שתשמר את כדוה"א, קל וחומר השלטון המקומי בסין.

על מנת לממש את חזונה, הממשלה הסינית תצטרך מדיניות חזקה דוגמת המיסוי חדש בנושאי שימור הסביבה.
בשעה שסין התקדמה לקראת כלכלת שוק, היא פיתחה גם כמה מהבעיות שמטרידות את המדינות המפותחות: עניין מיוחד בצידוק עצמי ובטעונים המנסים להסתיר בסופו של דבר אידאולוגית שוק. יש שיטענו כי הכלכלה הסינית היא כלכלה עילית שתחלחל למטה, "אל תידאגו לחלשים - בסופו של דבר כולם ירוויחו מהצמיחה". אחרים יתנגדו למדיניות התחרותית ויעודדו תאגידיות ופיקוח ממשלתי.

הרצון לצמיחה יחזק את הטוענים כנגד הרפורמות . המתנגדים לתכנית יטענו למשל שהעלאת מחירי הדלקים תחסל את תעשיית הרכב הסינית. טיעונים אלה הם לא אמתיים ולא רק שלא יצליחו ליצור צמיחה אלא יסכנו את חזונה של סין .
יש רק דרך אחת למנוע זאת והיא דיון רחב ופתוח בנוגע למדיניות הכלכלית על מנת לחשוף מבעוד מועד רעיונות או דעות המופרכים מעיקרם, וליצור מרחב של פתרונות יצירתיים לאתגרים הניצבים בפני סין.

ג'ורג בוש המחיש את הסכנה הטמונה בחשאיות מוגזמת בתהליך קבלת החלטות המגביל עצמו למעגל צר מאוד של חנפנים. מרבית האנשים מחוץ לסין אינם לגמרי מעריכים את התעוזה יוצאת הדופן של מנהיגי סין, בניגוד גמור לממשל בוש,, הם משקיעים בדיון מעמיק והתייעצויות (גם עם גורמים זרים) ובה בשעה חותרים לפתור בעיות כלכליות חברתיות וסביבתיות עצומות הניצבות מולם.

כלכלת שוק אינה מגבילה את עצמה ללא מאמץ חקיקתי חיצוני. סין אינה יכולה להשאיר את הדברים במצב של "טייס אוטומטי", במיוחד אם הם רוצים להבטיח את טובת הכלל. ניהול כלכלת שוק אינו משימה פשוטה; זוהי מלאכת איזון שחייבת תמיד להגיב לשינויים במצב.

תכנית החומש הסינית מציעה מפת דרכים לשינויים אלו. העולם מסתכל ביראת כבוד, ומקווה שמיליארד שלוש מאות מליון ימשיכו בשינוי.