הסופרת שרה בונג'ורני החרימה במשך שנה כל מוצר שמיוצר בסין. בונג'ורני מתארת כיצד היא ובני משפחתה גילו שגם רכישת מוצרים פשוטים ובנאליים למדי, כמו נעליים, צעצוע ליום ההולדת או כלי בית, הפכו למשימה מסובכת בשעה שניסו להימנע מרכישת מוצרים סיניים. הספר מתאר איך המוצרים הבנאליים ביותר מחזקים בנו בלי שנתכוון את התלות בכפר הגלובלי. מנורה שנשרפה, נעליים שנשחקו, מכשיר הDVD ועוד מאות מוצרים טריוואילים על המדף בסופר המקומי מתחילים את מסעם בבתי החרושת של סין.

בונג'ורני מדגישה שאינה דוגלת בגישה בדלנית או מתגוננת, אף על פי שהיא מודאגת מהאבטלה הגואה בארצות הברית כתוצאה מסגירת מפעלים ובעיקר חוזרת שוב ושוב על כך שאינה שונאת את סין. המטרה שלה הייתה בסך הכול להראות לאמריקנים עד כמה הם תלויים בענקית האסייאתית.

"רציתי שהסיפור שלנו יהיה ידידותי, לא שיפוטי וישקף לקוראים את החיבור שלהם לכלכלה העולמית", היא אמרה באחרונה. כעיתונאית כלכלית המתגוררת בלואיזיאנה כתבה בונג'ורני על הסחר העולמי במשך שנים. "ראיתי את הנתונים ולא הבנתי עד כמה זה קשור אלי". במשך השנה האחרונה גילתה הסופרת כי המרחק בין סין לארצות הברית קטן יותר ממש שחשבה.

כ - 15 אחוזים מהסחורות שיובאו לארצות הברית בשנת 2006 בשווי 1.7 טריליארד דולר הגיעו מסין. מרבית הסחורה הזו נמכרת ברשתות כדוגמת "וול מארט". במהלך כל שנת החרם הפכה בונג'ורני לבלשית של ממש, כשחיפשה מוצרים לא סיניים. ואיך היא מסכמת את השנה הזו? "חווית השופינג הפכה למשמעותית הרבה יותר".

הגירעון המסחרי של ארה"ב עם סין הסתכם ב-19.3 מיליארד דולר באפריל, וב-232.5 מיליארד דולר ב-2006, והוא מוביל למתיחות רבה בנושאים שונים בתחום הסחר בין המדינות, ביניהם סוגיית שער החליפין של המטבע הסיני, וכן סוגיות הקשורות לבטיחות המוצרים.

לדעתי כבר היום המסע לחיפוש מוצר שאין בו יד סינית הוא בלתי אפשרי כשלוקחים בחשבון שרוב תעשיית הרכיבים האלקטרונים בעולם, תעשיית הסיליקון, הסמיקונדקטורס, השבבים וכיוצ"ב נימצאת בסין. מהנסיון שלי בתעשייה הישראלית, גם אם מוצר ההיי טק הוא כחול לבן הכרטיסים המרכיבים אותו, הכפתורים שמעטרים אותו ושלל רכיביו האחרים יוצרו בסין.

כיבוש המדף הבין לאומי של MADE IN CHINA ימשיך להעמיק בשנים הבאות בשעה שהמפעלים והיזמים הסינים עובדים ביעילות לשפר איכות מוצרים קיימים ולגלות מוצרים חדשים שאינם מיוצרים בסין עדיין. למגמה זו יש להוסיף את החברות הזרות שמעבירות את מפעליהן לסין ואת התעשייה המסורתית בעולם המערבי שלאט לאט הופכת לא משתלמת. דוגמה מדהימה למתרחש בתחום זה אפשר לראות באסטרטגיה של חברות כלי הנגינה הגדולות, חברת הגיטרות "גיבסון" האמריקאית למשל, פתחה השנה מפעל שלישי בסין, יאמהה היפנית לא נשארה רחוק מאחוריה עם מפעלים לייצור פסנתרים ושלל כלים דיגיטלים.

משימה בלתי אפשרית: "שנה בלי MADE IN CHINA"

הסיבה לביקור היא יום עיון אודות חייו של היו"ר שיערך בשבוע הבא באוניברסיטת ת"א. שני הכותבים שגם בחייהם לא נפרדו (השניים נשואים) יגיעו להרצות, בבניין גילמן באוניברסיטה, ב-14 במאי. ההרצאות יעסקו בתהליך העבודה על הספר ועל מאו עצמו עוד מהתקופה שקדמה לעליית המפלגה הקומוניסטית לשלטון, ועד ל-26 שנים שבהן שלט מאו בסין העממית.

הספר החדש אודות חייו של מאו מכיל 860 עמודים. שני החוקרים עמלו על כתיבת הספר במשך למעלה מעשר שנים, חקרו את הנושא וראיינו כ- 500 מרואיינים מארבעים מדינות, כמו כן קראו מאות מסמכים ארכיוניים בסינית ובלשונות זרות. .

אתר וואלה מספר : ג'ונג צ'אנג נולדה בסין ב-1952, היתה חברה ב"משמרות האדומים" ואחר כך עבדה כאיכרה, כ"רופאה יחפה", כפועלת במפעל פלדה וכחשמלאית. בשנת 1978 עקרה לבריטניה, שם קיבלה תואר דוקטור לבלשנות, והיתה לאדם הראשון מהרפובליקה העממית של סין שקיבל דוקטורט מאוניברסיטה בריטית. ספרה זוכה הפרסים "ברבורי פרא", שאף תורגם לעברית, יצא לאור בשנת 1991 ונמכר ביותר מעשרה מיליון עותקים.

הספר החדש שנקרא “מאו: הסיפור הבלתי נודע“, מאת ג‘ונג‘ צ‘אנג וג‘ון הולידיי, התכוון מלכתחילה לעורר שערוריה רבתית בדרך הטיפול שלו בנשיא הראשון של סין הקומוניסטית, ומסתבר שבדרך הצליח גם להרגיז את הפרופ' שי. שי כהיסטוריון ביקש לערער את הקרקע העובדתית עליו בנוי הספר והצליח למצוא בו סטירות היסטוריות לא מעטות. כאן קמו "גו'רג וחבריו" לומר לפרופ' מאוניברסיטת ת"א שלמרות הנסיונות להפריח טענות היסטוריות שעלו בספר, באותה הנשימה אפשר להפריח את טענותיו של שי עצמו:

"שי מתרעם גם על הטלת האחריות לזוועות הקומוניזם על מאו. זו טענה תמוהה. אנשיו של מאו רצחו מיליוני בני אדם עוד קודם למהפכה. הוא טוען שסין היתה מועדת לרעב עוד קודם למהפכה, ועל כן אין להאשים את מאו ברעב. שוב, טענה משונה: כיצד שליט כל יכול, שאיחד ממלכה אדירה, יכול שלא להיות אחראי לגורלם של בני ארצו?”

בדיקה פשוטה באמזון מעלה שישנם כבר למעלה מ - 200 ביוגרפיות שנכתבו על מאו. ספק אם לביוגרפיה החדשה (לבנתיים) יש משהו מהותי להוסיף על חייו של היושב ראש. אני באופן אישי כבר קראתי לפחות ארבע ביוגרפיות על מאו, הביוגרפיה הרישמית של המפלגה הקומניסטית, הביוגרפיה של הנהג, הביוגרפיה של הרופא ולא מזמן בסינית את הביוגרפיה של הנכד (להוסיף את כל כתבי מאו עם הערות ועוד כהנה וכהנה אופרות סבון וסדרות טלויזיה אפיות אודות מאו, המפלגה הקומוניסטית, והקמת סין הקומוניסטית שבלתי ניתן להימנע מהן אם אתה חי בסין) .

כל ביוגרפיה מספרת על מאו בדרך אחרת. כל ביוגרפיה בדרך שלה מנסה לספר על מאו אחר. אין בכוונתי להתמודד עם עוד 800 עמודים של נסיון לכתוב את האיש מחדש. לדעתי הביוגרפיה אותה כתב הרופא של מאו, "חייו הפרטיים של מאו דזה דונג", מספיק מקיפה ומרתקת על מנת ללמוד על האיש מרגע התמקמותו באגף המערבי של העיר האסורה ועד מותו.

ואם אנו כבר עוסקים בביוגרפיות: הסופרת אנצ'י מין כתבה לפני כמה שנים ביוגרפיה דמיונית יפיפיה על אשתו המיתולוגית של מאו ג'יאנג צ'ינג. הספר "לההפך למאדם מאו" הוא רומן ביוגרפי בו מלווה מין את "מאדאם מאו" מילדותה במחוז שנ-דונג דרך נסיונותיה הכושלים לההפך לכוכבת בשנגחאי, הצטרפותה למפלגה הקומוניסטית, חייה הבעייתים עם מאו, תאוות השלטון, תאוות השררה, תאוות הנקמה, מהפכת התרבות, הקרב על ירושת מאו ועד התאבדותה בתא הכלא מנודה מעם. אם כבר להמליץ על ביוגרפיה מעניינת שלא מבקשת להתעקש מידי עם האמת ההיסטורית, הספר הזה בהחלט עושה את העבודה.

אנדי וורהל - דיוקן מאו

זה מכבר הסתיים יריד הספרים הבינלאומי ה - 13 בבירת סין, בייג'ינג (.2006BIBF). ביריד נטל חלק גם ביתן לספרות ישראלית, מה שעורר אצלנו את הרצון להאיר פן יחודי זה ביחסי ישראל - סין – ספרות עברית מתורגמת לסינית.

בשקט בשקט אך בהתמדה מגיעה הסיפורת העברית בתרגום, אל קהל הקוראים הסיני. על המפעל התרבותי היחודי מנצח המכון לתרגום ספרות עברית, שזה כמעט כבר למעלה משני עשורים דואג להביא ממיטב הסיפורת העברית אל קהל הקוראים בעולם בכלל ובסין בפרט.

כ - 60 ספרים מהקלאסיקות העבריות החדשות תורגמו במהלך 20 השנים האחרונות ועוד 15 ספרים עומדים לראות אור בעתיד הקרוב. שמות כגון: ש.י. עגנון, יהודה עמיחי, עמוס עוז, אורלי קסטל-בלום, דויד גרוסמן, יורם קניוק, אפרים קישון ורבים וטובים אחרים מבין סופרינו, אינם זרים יותר לקהל הקוראים הסיני. נוסיף ונציין כי רק בחודש האחרון הצטרפו אל ארון הספרים העברי (בשפה הסינית) שלושה "דיירים" חדשים: "חיי אהבה" של צרויה שלו, "עיין ערך: 'אהבה'" של דויד גרוסמן ו-"רומן רוסי" של מאיר שלו.

הספרות הזרה מתורגמת בסין בעיקר בעזרת סבסוד ממשלתי של המדינות המתורגמות, וכך מומנו במהלך בשנות ה - 90 התרגומים הראשונים לשפה הסינית. בשנים האחרונות, עם קיצוץ תקציב ממשלתנו במימון פעילות זו, תפס תאוצה מקור מימון חלופי - חברות מסחריות ישראליות הפועלות בסין. בין החברות שסבסדו ספרות עברית ניתן למצוא שמות כגון: "נטפים", "צים", קבוצת "איזנברג" וחברות אחרות. בשנים האחרונות מספר החברות הישראליות הפועלות בסין מצטמצם ולפיכך גם מקורות המימון הפוטנציאלים. אין ספק כי צמצום זה במקורות הסבסוד ישפיע, לצערנו, על מפעל התרגום ויגרום לצמצומו.

הביתן הישראלי בעת ההכנות לקראת פתיחת יריד הספרים הבין לאומי (2006) בביי גי'נג

בשנת 1988, קבלה ס'ינראן, עיתונאית צעירה ומצליחה, להגיש תכנית לילה ברדיו המקומי בעיר ננג'ינג. התכנית הוקדשה כולה לנשים בסין, נוהלה בשידור חי, ונתנה בפעם הראשונה במה וביטוי לסיפורים אישיים, חוויות ורגשות של נשים במגוון גילאים בסין באותה תקופה - דבר שהיה חדשני בעולם בו כלי התקשורת שמש מאז ומעולם ככלי תעמולה מפלגתי. תכניה המרגשים זיכו את התכנית בהצלחה רבה ואספו אליה קהל מאזינים נאמנים. עם הזמן, ליקטה ס'ינראן חלק מהסיפורים לספר שכעת ניתן להשיגו גם בעברית – "הנשים הטובות של סין".

מבין הנושאים המתוארים ע"י הנשים בסיפוריהן - דיכוי רגשות וגילויי אהבה, נשים שנישאו בכפייה או "ללא רגש", אהבות נכזבות, השפלת נשים, סבל ואובדן, התעללות מינית ואונס, ילדות והתבגרות ללא שמחת חיים תחת צל המהפכה והמשטר הקומוניסטי.

מעמדן של נשים בסין היה מאז ומעולם מורכב - על פי המסורת הקונפוציאנית, שהכתיבה את מעמד הנשים בתקופה המסורתית, נשים צייתו למושא גברי - בעל, בן, מורה, קיסר. לפיכך, לנשים לא היה מקום בהיררכיה החברתית, ועל אף המהפכה הקומוניסטית והנסיון ליצור חברה שיוויונית גם כלפי נשים, בפועל קשה היה להתנער מן המסורות החזקות של היחס לנשים שהשתרשו היטב בחברה. נוסף על כך ובאופן אירוני, לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון, נשים נאלצו דווקא לדכא את נשיותן, כחלק מהאידאולוגיה הקומוניסטית, הנאמנות למפלגה ולערכי המהפכה: לגילויי יופי וטיפוח נשיים לא נמצא מקום. בהווה עדיין מורגשת דו ערכיות זו בהתייחסות החברה לנשים.

קשה להשאר אדישים למכלול הסיפורים ולחויות הטרגיות שעברו הנשים המתוארות בספר זה, וקשה עוד יותר לחשוב כי הספר הוא רק מדגם קטן המייצג מאות נשים בתקופות השונות בסין. הספר אמנם לא עוסק בפתרון לדילמות העולות בעת קריאת הסיפורים (מיקומו או העדרו של שלטון החוק, עונש למבצעי פשעים וכו') אך הוא מספק תובנות על התלאות והקשיים הרבים אותן חוו הנשים, חויות שעיצבו את אישיותן וכך את פני הנשים כיום בסין.

קומץ של עשרה סיפורים, מבין מאות שעדיין מסוגרים היטב בנבכי נפשן של נשים סיניות רבות, שטרם ראו (או לא יראו) אור. ספר חשוב למי שמחפש הבנה על החברה הסינית, ובעיקר - על מיקומה של האישה בתוך חברה זו.

הנשים הטובות של סין, ס'ינראן (Xinran), תרגום לעברית: נטלי צור, הוצאת "קוראים" 2006