לחווית ההמתנה, שמלווה בד"כ בדחיפות, שיעול, וצלצולי טלפון סלולרי ממיטב מצעד הפזמונים הסיני, הצטרף בשנים האחרונות מימד נוסף: מסכי פרסום דיגיטליים ממתינים לסינים בקומת הכניסה ובתוך המעליות של כל בניין משרדים שמכבד את עצמו.

חברות מדיה מקומויות עשו הון מהתקנה של מסכים מסוג זה ומכירה של זמן אוויר למפרסמים שרוצים להגיע לקהל שבוי של בני המעמד הבינוני. הגדולה שבהן, פוקוס מדיה, הונפקה ב-NASDAQ ב-2005 ונסחרת לפי שווי של 9 מיליארד דולר.

אבל שוק הפרסום הסיני הוא לא הדבר היחיד שמתחמם במהירות. עיתונאי מבייג'ין מדד בתחילת החודש את הטמפרטורה בחדר ההמתנה למעלית ולאחר מכן בתוך המעלית עצמה. הטמפרטורה בתוך המעלית – 4 מטר רבוע עם שני מסכי LCD של 50 על 80 סנטימטרים – היתה גבוהה ב-8 מעלות מזו שבחדר ההמתנה, למרות שהכתב היה לבדו.

הטמפרטורה הממוצעת בבייג'ין, שנחאי, וגואנגז'ואו בחודשי הקיץ עולה על 30 מעלות, עוד לפני שנכנסים למעלית. על כן, מספר בעלי דירות ומשרדים החליטו להסיר את מסכי הפרסום, עד הודעה חדשה או עד שיגיע החורף. אחת מחברות הפרסום תבעה את חברת הניהול של אחד הבניינים שמסכיו הוסרו בטענה שהחוזה עימה הופר. חברת הניהול מצידה טוענת שאיגוד הדיירים הכריח אותה לחתום על החוזה מלכתחילה ועל כן החוזה אינו תקף.

התביעה עלתה לכותרות כי היא נוגעת באחד העצבים החשופים של סין החדשה – הזכות לבעלות פרטית על רכוש. פרשנים מעריכים שסוגיית מסכי הפרסום חייבת להיפטר עד הראשון באוקטובר,לפני שייכנס לתוקפו חוק הקניין החדש שאמור להעניק לבעלי דירות וקרקעות זכויות נוספות. לא ידוע אם הממשלה תחליט להעניק את הזכות להציב מסכי פרסום (ולהינות מהרווחים) לחברות הניהול, לועד הדיירים, או לשילוב כלשהו של שתיהן. מה שבטוח, יהיה חם.

עזבו אתכם מהחום.... תאכלו איטריות

הצמיחה המסחררת בשוק הנדל"ן המקומי הולידה תעשייה משומנת של פינוי-בינוי. קהילות שלמות עוברות לאזורי דיור חלופיים, בד"כ מחוץ לערים הגדולות, בזמן שהשטח שעליו גרו הופך למרכז קניות או שכונת מגדלים לבני המעמד הבינוני החדש.

תושבים רבים מתעוררים בוקר אחד, מוצאים על קיר ביתם את המילה הסינית צ'אי (CHAI) ויודעים שבתוך מספר שבועות הבניין בו הם גרים עומד ליהרס. סימני ה"צ'אי" הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף העירוני בסין עד כדי כך שבלוגרים סינים העלו הצעה לשנות את שמה האנגלי של המדינה מצ'יינה לצ'אי- נה (CHAI-NA) אשר פירושו בסינית "תהרוס את זה!"

בזמן שרוב המדינה נהרסת ונבנית מחדש באין מפריע, צצים מדי פעם גיבורים מקומיים שלא מסכימים להתפנות. כתוצאה מכך,נוצר לפעמים מצב בו שטח שלם נהרס ובית ישן אחד נותר תקוע באמצע. בתים כאלה זוכים בסין לכינוי"בתי מסמר", מכיוון שהם תקועים באמצע ואף אחד לא מצליח לשלוף אותם החוצה.

בית אחד כזה הסעיר השבוע את קבוצות הדיון באינטרנט ואת התקשורת הרשמית במדינה, בדיוק בשבוע בו הפרלמנט הסיני דן בחוקים קניין חדשים שיעזרו להגן על רכוש פרטי.בעל הבית במחוז צ'ונגצ'ינג -אשר זכה לכינוי"בית המסמר המגניב בהיסטוריה" באחת מקבוצות הדיון הפופולריות בסין – מסרב להתפנות אלא אם כן ישולמו לו פיצויים גבוהים במיוחד. היזם כבר חפר את כל השטח מסביב, אך בעל הבית עדיין לא השתכנע. סוכנת נדל"ן מקומית סיפרה למתעניינים ש"בעל הבית רוצה שני מיליון דולר או שהוא נשאר פה עד סוף העולם."

אחרי כתיבת שורות אלה, הגיעו הצדדים לפשרה, והבית נהרס.

גרסא מקוצרת של מאמר זה התפרסמה במגזין "גלובס".

על פני ארבע קומות חושף המוזיאון בפני המבקרים את התהליכים שליוו את התפתחות העיר ב - 150 השנים האחרונות, שבמרכזם - יישום התכנית האורבנית של בייג'ינג (משנת 1983). מוצגים מיוחדים מוקדשים לנושאים כמו התפתחות התחבורה האורבנית, מערכת הכבישים, תשתיות, מים ותקשורת בעיר, שכונות ומבנים עתיקים (מלפני 1911) ואזורי הפיתוח המיוחדים הממוקמים בפרברי העיר. עם פתיחת המוזיאון לקהל הרחב לפני כשנה וחצי, נהרו אליו רוכשי נדל"ן פוטנציאלים שקיוו למצוא תשובה לשאלה מה עתיד להתרחש גם באזורים בהם הם שוקלים לרכוש בית, זאת - מבלי להתרשם מעומק התצוגה עצמה. היום, לעומת זאת, מושך אליו המוזיאון יותר ויותר מבקרים מקצועיים המצליחים לראות בערך המוסף הענייני שבו, וכן מספר המבקרים הזרים בו הולך וגדל.

המוצג אולי המעניין ביותר בתערוכה נמצא בקומה השלישית – מפה ומודל של בייג'ינג כפי שמתוכננת להראות עם סיום השמת התכנית האורבנית. המפה והמודל, משתרעים על פני שטח של כ - 300 מ"ר, ומורכבים מכ – 1000 פאנלים (שניתן לדרוך עליהם) המציגים יחדיו תמונה אוירית של העיר בקנ"מ של 1:750. המודל הבנוי במרכז התמונה והתמונה עצמה ממחישים את הצפיפות הגבוהה בעיר, וכן מחדדים את תנופת הבניה המתרחשת בעיר בשנים האחרונות. במודל ניתן לזהות בברור נקודות ציון שונות ומבנים קיימים – אתרים היסטוריים כמו מקדש השמיים, בניין הטלויזיה של בייג'ינג (החדש והישן), תחנת הרכבת, שדרת Changan jie המרכזית וכדומה. בבניית המודל הושקעו כחצי מיליון דולר ולקח קרוב לשנה להשלימו (חלקים מסויימים עדיין בבנייה). מי שאוהב מפות ומודלים ימצא במוצג תענוג צרוף.

מודל חשוב אחר מוקדש כולו לאזור ה -Central Business District (או בשמו המוכר יותר "CBD" - אזור המתוכנן להיות המרכז הכלכלי והפיננסי של העיר, מעין "דאון-טאון" נוסח בייג'ינג, בתכניות העיריה להסיט את מרכז העיר הקיים מזרחה). במודל ניתן להבחין בשורת הניסויים הארכיטקטונים וגל הבנייה המאסיבי המאפיין את האזור: באזור מרוכזים מרבית מבנייניה הגרנדיוזים ביותר של בייג'ינג העתידים לקום בתקופת השנתיים-שלוש הקרובות: מגדל הטלויזיה CCTV, בניין שלישי ("שלב שלוש") לבנייני ה"גואו מאו" הקיימים (China World Trade Center - Guo Mao) שצפוי להיות הבניין הגבוה ביותר בבייג'ינג, בניין הטלויזיה BTV ועוד מספר בניינים שנראים כאילו הוצאו מתערוכת עבודות גמר בחוג לארכיטקטורה. האולימפייאדה, כמובן, מקבלת תשומת לב מיוחדת, במוצגים המוקדשים רק לה – מודלים של האיצטדיון והכפר האולימפי, ומתקנים נוספים נותנים לצופה תחושה של מה שצפוי להבנות לקראתה.

יש לקחת בחשבון שהמוצגים הם בסינית, וללא הדרכה ניתן להתרשם מהמוצגים בעין בלבד (וחבל). היות ומדובר בהזדמנות מצויינת להבין מעט יותר לעומק על לאן פני העיר, מומלץ בכל מקרה לקחת הדרכה (באנגלית – 200 יואן, סינית 100). יש גם סרטונים נחמדים (D3, D4) (הם קצת קצרים). המוזיאון פתוח כל יום, כולל סופי שבוע. כרטיס כניסה עולה 30 יואן, סרט - 10 יואן, לא כלול במחיר הכניסה.

מוזיאון התכנון העירוני בבייג'ינג - מודל של ה - CBD

על פי התקנות החדשות, משקיעים זרים יוגבלו ברכישת נדל"ן - תחילה יתבקשו להוכיח תושבות קבע של לפחות שנה בסין לפני רכישת נדל"ן, ובנוסף, יצטרכו לקבל אישור ממשלתי מיוחד לביצוע רכישה של נדל"ן שלא מיועד למגורים מידיים. גורמים ממשלתיים מוסרים שצעד זה הוא חלק ממאמציהם לייצב את שוק הנדל"ן המקומי, ולייעל את ההשקעות הזורמות לסין בסקטור זה. משרדי ממשלה שונים ציינו כי מדובר "רק" בפיקוח נוסף על הזרים הנועד לצנן במעט את קצב הגידול בכלכלה הסינית, ששוברת שוב שיאים ומגיעה לשיעור צמיחה של כ- 10.2% במחצית הראשונה של השנה.

פגיעה במשקיעים הזרים כצעד משני לייצב את הכלכלה צריכה לשמש כגורם מלמד וגם מרתיע. כל החלטה ממשלתית שנועדה לחזק את הפיקוח על סקטור כזה או אחר, סביר כי עומדת מאחוריה מדיניות מגובשת, החלטה מפוקחת וברורה (במקרה זה, לא לפגוע במשקיעים המקומיים). התמיהה על הגבלת המשקיעים הזרים מתחדדת לנוכח העובדה שמסך כלל ההשקעות בנדל"ן בשנה האחרונה, המשקיעים הזרים אחראים לכ – 4% בלבד. אמנם, כמות הזרים שרכשו נדל"ן קפצה בשנה האחרונה בכ – 300%, סביר כי החמרת הרגולציות דווקא על קבוצה זו לא תניב תוצאות מרחיקות לכת.
בין אם ניתן להבין את הסיבה להחלטה להגביר את הפיקוח דווקא על המשקיעים הזרים, מתבקש כי יתכן וקבוצות משקיעים זרים ככלל, יהיו הראשונים להרגיש את כובד משקלו של מיתון כלכלי כזה או אחר שעלול להתרחש בסין.

וממש בעת כתיבת שורות אלו מתפרסמת עוד תקנה שנועדה להקשות על הזרים בכלכלה המקומית. לפי הידיעה תוגבל פעילות ספקיות האינטרנט הזרות, ואתרי אינטרנט הפועלים על סמך רישיון מושכר יסגרו.

-מקשים על הזרים גם בשוק האינטרנט : ספקיות האינטרנט הזרות מחוץ לעסק-

נדמה כי היום, יותר מכל תקופה אחרת בעבר, בייג'ינג היא אתר בניה אחד גדול על כל המשתמע מכך, כאשר הסינים מנופפים בפתגם המסורתי אשר נותן לגיטימציה להרס ולבניה המחודשת כי " אם הישן לא ילך – חדש לא יבוא" (jiu bu qu, xin bu lai – 旧不去新不来). אף שניתן לומר מנקודת מבט היסטורית, כי ענף הנדל"ן לא היה קיים בבייג'ינג עד לעשור האחרון היות ועד לשנת 1999, רוב התושבים העירוניים בסין זכו לדיור מסובסד מהממשלה המרכזית בעלות אפסית כמעט, תחת שיטת הקצאות בה המדינה סיפקה מגורים לכלל המועסקים בחברות ובאירגונים הממשלתיים, מוסדות ציבוריים, אקדמיות וכדומה, הנדל"ן הפך תוך עשור לתחום החם בסין ובייג'ינג, וכל ספקולציה בעניין מעוררת מחלוקת גדולה.

שלוש סיבות עיקריות גרמו בעשור האחרון לתנופת הבנייה בסין ובבייג'ינג בפרט. בשנת 1998, הציג הנשיא ג'ו רונג-ג'י חבילת רפורמות בהן נכללו שורה של רפורמות גם בתחום הדיור, במטרה להמריץ את הכלכלה בסין: הממשלה עודדה את הזכאים לדיור מהמפעלים הממשלתיים ועובדי מדינה - לרכוש את דירת מגוריהם מכיסם הפרטי, או לחילופין - לשלם דמי שכירות שיקבעו על פי ערך השוק האמיתי שלהם. כניסת סין לארגון הסחר העולמי ב – 2001 היוותה עוד זריקת מרץ לענף הנדל"ן בעיר. זכייתה של בייג'ינג לארח את המשחקים האולימפיים ב – 2002 נתפס כחותמת הסופית לתנופת הבנייה ומסדר המנופים שהשתלט על העיר בשנים האחרונות.