בסוף שנת 2006, הגיע מספר הרכבים הפרטיים המשוער בבייג'ין ל-2.8 מיליון, כשמידי יום עולים על הכביש כ- 1000 רכבים חדשים. בכדי להפחית את רמת זיהום האוויר ולמנוע את פקקיי התנועה בעת המשחקים האולימפיים, החליטה הוועדה העירונית לענייני תחבורה על הורדה של כמיליון רכבים מהכביש. שנה לפני טקס הפתיחה, הכריזה רשות עיריית בייג'ין על תרגיל אולימפי רחב היקף: ארבעה ימים בהם נאסרו 50% מהרכבים הפרטיים פרטיים לנסוע בכביש. האיסור הוחל על בעלי מספרי רכב זוגיים ואי זוגיים לסירוגין, יומיים בסה”כ לכל רכב. צמתים ראשיים ופחות ראשיים אוישו בניידות,ונהגים שעברו על החוק נקנסו.

התרגיל הסתיים ביום שני בערב. איך היה? היחידה העירונית המפקחת על איכות הסביבה מסרה שרמת החלקיקים הרעילים בעלי השפעה המזיקה לבריאות בצורה ישירה (IPM) היתה 93.5 בממוצע במשך ארבעת הימים. יום לפני המבצע, הייתה רמת החלקיקים 116. מומחים טוענים שהורדה של כ- 1.3 מיליון מכוניות מהכביש באופן קבוע, עלולה להפחית את פליטת המכוניות הרעילה בכ- 40%.

השינוי המשמעותי יותר, היה הקלת העומס בדרכים והתנועה זורמת בכבישים מרכזיים. מעל 75% מתוך כלל הרכבים שהורדו מהכביש היו בשירות ממשלתי כלשהו. נהגי המוניות בעיר נהנו מיום עבודה עמוס ופחות המתנה בדרכים. מספר תאונות הדרכים אף הוא ירד. "...כל עוד זה זמני, 4 ימים, ולמען האולימפיאדה, אנו מוכנים לתמוך במאמץ", דיווח מנהל מועדון רכבי POLO לעיתון מקומי .

התושבים נהנו מהתנועה הזורמת, אך לא שבעו נחת מהעומס בתחבורה הציבורית, והתורים הארוכים - למרות התגבור לאור התרגיל. לאוהבי הנוחות לקח מעל חצי שעה להשיג מונית בשעות העומס. איתרע מזלם של התושבים, ולמרות מספר המכוניות המוגבל, השמיים לא האירו פנים והאפרוריות מעל פני העיר לא נעלמה. בייגי'ן מוקפת הרים, ובהיעדר תנאי מזג אוויר שיסייעו להתפוגגות החלקיקים המזהמים, האובך לא הסכים להתפנות.

התרגיל הראה שהעיר בהחלט יכולה (אם היא רק רוצה) להמשיך לצמוח ולגדול, תוך שמירה על איכות החיים והסביבה. אך ארבעה ימים אין די בהם בכדי לנקות את הזיהום המכסה את העיר ולהגן על התושבים מנזק בריאותי. עם העלייה החדה במספר כלי הרכב, ריבוי אתרי הבנייה, וזיהום תעשייתי מפרוורי העיר, מן הראוי שייקבעו סטנדרטים חדשים, ושמישהו יקפיד לאכוף אותם. האולימפיאדה מהווה קטליזטור לשיפור תנאי הסביבה, אך מעבר לכך, בניית תשתית עירונית לטווח הארוך והקניית מודעות ציבורית למען שיפור איכות החיים צריכה להיות היעד גם עבור הדור הבא ולא רק עד 2008.