הסופרת שרה בונג'ורני החרימה במשך שנה כל מוצר שמיוצר בסין. בונג'ורני מתארת כיצד היא ובני משפחתה גילו שגם רכישת מוצרים פשוטים ובנאליים למדי, כמו נעליים, צעצוע ליום ההולדת או כלי בית, הפכו למשימה מסובכת בשעה שניסו להימנע מרכישת מוצרים סיניים. הספר מתאר איך המוצרים הבנאליים ביותר מחזקים בנו בלי שנתכוון את התלות בכפר הגלובלי. מנורה שנשרפה, נעליים שנשחקו, מכשיר הDVD ועוד מאות מוצרים טריוואילים על המדף בסופר המקומי מתחילים את מסעם בבתי החרושת של סין.

בונג'ורני מדגישה שאינה דוגלת בגישה בדלנית או מתגוננת, אף על פי שהיא מודאגת מהאבטלה הגואה בארצות הברית כתוצאה מסגירת מפעלים ובעיקר חוזרת שוב ושוב על כך שאינה שונאת את סין. המטרה שלה הייתה בסך הכול להראות לאמריקנים עד כמה הם תלויים בענקית האסייאתית.

"רציתי שהסיפור שלנו יהיה ידידותי, לא שיפוטי וישקף לקוראים את החיבור שלהם לכלכלה העולמית", היא אמרה באחרונה. כעיתונאית כלכלית המתגוררת בלואיזיאנה כתבה בונג'ורני על הסחר העולמי במשך שנים. "ראיתי את הנתונים ולא הבנתי עד כמה זה קשור אלי". במשך השנה האחרונה גילתה הסופרת כי המרחק בין סין לארצות הברית קטן יותר ממש שחשבה.

כ - 15 אחוזים מהסחורות שיובאו לארצות הברית בשנת 2006 בשווי 1.7 טריליארד דולר הגיעו מסין. מרבית הסחורה הזו נמכרת ברשתות כדוגמת "וול מארט". במהלך כל שנת החרם הפכה בונג'ורני לבלשית של ממש, כשחיפשה מוצרים לא סיניים. ואיך היא מסכמת את השנה הזו? "חווית השופינג הפכה למשמעותית הרבה יותר".

הגירעון המסחרי של ארה"ב עם סין הסתכם ב-19.3 מיליארד דולר באפריל, וב-232.5 מיליארד דולר ב-2006, והוא מוביל למתיחות רבה בנושאים שונים בתחום הסחר בין המדינות, ביניהם סוגיית שער החליפין של המטבע הסיני, וכן סוגיות הקשורות לבטיחות המוצרים.

לדעתי כבר היום המסע לחיפוש מוצר שאין בו יד סינית הוא בלתי אפשרי כשלוקחים בחשבון שרוב תעשיית הרכיבים האלקטרונים בעולם, תעשיית הסיליקון, הסמיקונדקטורס, השבבים וכיוצ"ב נימצאת בסין. מהנסיון שלי בתעשייה הישראלית, גם אם מוצר ההיי טק הוא כחול לבן הכרטיסים המרכיבים אותו, הכפתורים שמעטרים אותו ושלל רכיביו האחרים יוצרו בסין.

כיבוש המדף הבין לאומי של MADE IN CHINA ימשיך להעמיק בשנים הבאות בשעה שהמפעלים והיזמים הסינים עובדים ביעילות לשפר איכות מוצרים קיימים ולגלות מוצרים חדשים שאינם מיוצרים בסין עדיין. למגמה זו יש להוסיף את החברות הזרות שמעבירות את מפעליהן לסין ואת התעשייה המסורתית בעולם המערבי שלאט לאט הופכת לא משתלמת. דוגמה מדהימה למתרחש בתחום זה אפשר לראות באסטרטגיה של חברות כלי הנגינה הגדולות, חברת הגיטרות "גיבסון" האמריקאית למשל, פתחה השנה מפעל שלישי בסין, יאמהה היפנית לא נשארה רחוק מאחוריה עם מפעלים לייצור פסנתרים ושלל כלים דיגיטלים.

משימה בלתי אפשרית: "שנה בלי MADE IN CHINA"