הספר החדש שנקרא “מאו: הסיפור הבלתי נודע“, מאת ג‘ונג‘ צ‘אנג וג‘ון הולידיי, התכוון מלכתחילה לעורר שערוריה רבתית בדרך הטיפול שלו בנשיא הראשון של סין הקומוניסטית, ומסתבר שבדרך הצליח גם להרגיז את הפרופ' שי. שי כהיסטוריון ביקש לערער את הקרקע העובדתית עליו בנוי הספר והצליח למצוא בו סטירות היסטוריות לא מעטות. כאן קמו "גו'רג וחבריו" לומר לפרופ' מאוניברסיטת ת"א שלמרות הנסיונות להפריח טענות היסטוריות שעלו בספר, באותה הנשימה אפשר להפריח את טענותיו של שי עצמו:

"שי מתרעם גם על הטלת האחריות לזוועות הקומוניזם על מאו. זו טענה תמוהה. אנשיו של מאו רצחו מיליוני בני אדם עוד קודם למהפכה. הוא טוען שסין היתה מועדת לרעב עוד קודם למהפכה, ועל כן אין להאשים את מאו ברעב. שוב, טענה משונה: כיצד שליט כל יכול, שאיחד ממלכה אדירה, יכול שלא להיות אחראי לגורלם של בני ארצו?”

בדיקה פשוטה באמזון מעלה שישנם כבר למעלה מ - 200 ביוגרפיות שנכתבו על מאו. ספק אם לביוגרפיה החדשה (לבנתיים) יש משהו מהותי להוסיף על חייו של היושב ראש. אני באופן אישי כבר קראתי לפחות ארבע ביוגרפיות על מאו, הביוגרפיה הרישמית של המפלגה הקומניסטית, הביוגרפיה של הנהג, הביוגרפיה של הרופא ולא מזמן בסינית את הביוגרפיה של הנכד (להוסיף את כל כתבי מאו עם הערות ועוד כהנה וכהנה אופרות סבון וסדרות טלויזיה אפיות אודות מאו, המפלגה הקומוניסטית, והקמת סין הקומוניסטית שבלתי ניתן להימנע מהן אם אתה חי בסין) .

כל ביוגרפיה מספרת על מאו בדרך אחרת. כל ביוגרפיה בדרך שלה מנסה לספר על מאו אחר. אין בכוונתי להתמודד עם עוד 800 עמודים של נסיון לכתוב את האיש מחדש. לדעתי הביוגרפיה אותה כתב הרופא של מאו, "חייו הפרטיים של מאו דזה דונג", מספיק מקיפה ומרתקת על מנת ללמוד על האיש מרגע התמקמותו באגף המערבי של העיר האסורה ועד מותו.

ואם אנו כבר עוסקים בביוגרפיות: הסופרת אנצ'י מין כתבה לפני כמה שנים ביוגרפיה דמיונית יפיפיה על אשתו המיתולוגית של מאו ג'יאנג צ'ינג. הספר "לההפך למאדם מאו" הוא רומן ביוגרפי בו מלווה מין את "מאדאם מאו" מילדותה במחוז שנ-דונג דרך נסיונותיה הכושלים לההפך לכוכבת בשנגחאי, הצטרפותה למפלגה הקומוניסטית, חייה הבעייתים עם מאו, תאוות השלטון, תאוות השררה, תאוות הנקמה, מהפכת התרבות, הקרב על ירושת מאו ועד התאבדותה בתא הכלא מנודה מעם. אם כבר להמליץ על ביוגרפיה מעניינת שלא מבקשת להתעקש מידי עם האמת ההיסטורית, הספר הזה בהחלט עושה את העבודה.

אנדי וורהל - דיוקן מאו