רבים מהמבקרים בעיר האסורה בבייג'ינג מתפעלים מעצם קיומו של סניף של בית הקפה "סטרבקס" במתחם. עבור חלק, מדובר באתנחתא נעימה ומוכרת באמצע הביקור/מסע באתר - אולי המקום היחיד שניתן לשתות בו משהו מוכר וסביר. עם זאת, לא פעם שאלו אותי מבקרים שהתלוותי אליהם בביקורם הראשון שם - איך זה שקיים סטארבקס בעיר האסורה - שאלה שגם אני לא פעם הרהרתי בה (יתכן ורבים תמהים בקריאת שורות אלו על כך שיש בכלל סטרבקס בעיר האסורה). כך או כך, הדבר מעורר תמיהה ופליאה, בקרב מבקרים מקומיים ועוד יותר בקרב מבקרים זרים.

העיר האסורה, אולי המונומנט הגודל והחשוב ביותר בסין - אחד הסממנים המובהקים של התקופה המסורתית ומקום משכנם של קיסרי סין במאות האחרונות, היום משמש למעשה כמוזיאון הגדול בעולם, ומושך אליו כשבעה מיליון מבקרים מידי שנה. עם זאת, מתקניו רחוקים מלהיות מושלמים - כמו בהרבה אתרים היסטורים, מקדשים או פגודות בסין (אך בניגוד גמור לכל מוזיאון מכובד אחר בעולם). השרותים והמתקנים העומדים לרשות המבקרים בשטח העצום מצומצמים יחסית. השיפוצים בהחלט במקום (בתנאי שאלו לא יגרעו מן האקזוטיות והיופי בעיר וישמרו ככל שניתן על צורתה המקורית).

מעמדה המתחזק של בייג'ינג בקרב ערי העולם, וכמובן זכייתה של העיר לארח את המשחקים האולימפיים בה, נותנים אישור נוסף לסדרת השיפוצים שעוברת על העיר ומבניה בשנים האחרונות. השיפוצים בעיר האסורה עצמה התחילו בשנת 2005 וצפויים להסתיים רק בשנת 2020. והקשר לסטרבקס? סטרבקס היא אחת מהחנויות שבקשה לפעול בתחומי העיר האסורה במהלך סוף שנות התשעים, ועבור קבלת זיכיון כזה סביר כי הייתה מוכנה להפרד מהרבה מאוד כסף – כסף שיעזור למימון השיפוץ, התואנה העיקרית לאישור פתיחת החנות. פתיחת החנות בשנת 2000 עוררה גם אז מהומה והתנגדות רבה, וכונתה כ"דריסת רגל מערבית בוטה" ו"חתירה תחת התרבות הסינית" על ידי קבוצות ואירגונים שונים.

אבל השאלה "איך העזו סטרבקס להקים סניף בעיר האסורה" שגם עולה רבות, כלל לא רלוונטית (אולי רק להנהלה העולמית של סטארבקס שעוסקת בשיווק החברה ויחסי הציבור שלה בעולם), שכן מי שנתן לסטרבקס אישור להקים סניף בעיר האסורה הן הרשויות מקומיות עצמן (הם לא הגיעו יום אחד בבוקר לביקור בעיר האסורה ונדהמו לגלות שם סניף סטרבקס עומד ופועל...). וככלל מדובר בתהליך בירוקרטי לא פשוט. יתכן והצד הסיני מתרץ את האישור שניתן לסטרבקס בכך שהכספים שיתקבלו ממתן האישור נזקקים לשיפוץ המתחם (האם באמת הרשויות המקומיות נזקקו לכספים ממתן הזיכיון על מנת לשפץ את העיר? האם במדינה בעלת רזרבות המט"ח הגבוהות בעולם, מדינה שזרימת הכסף אליה מתמשכת, לא נמצאו תקציבים להשקיע בעיר האסורה, כאלו שיבטלו צורך להתבסס על מתן זכיונות למפעילים מקומיים וזרים, ובכך להשאיר את המקום פרוץ לחסדיו של רשתות כמו סטרבקס? חומר למחשבה).

עם כל הנאמר לעיל, לא ברור מדוע התעמולה הציבורית הזו באה דווקא עכשיו, שהסניף עצמו כבר פועל במתחם שבע שנים, וסטרבקס בסין הפכה כבר לטאבו. אפשר לזקוף זאת כנראה לזכות האינטרנט, הכלי שמסוגל להעביר מסרים לכ – 200 מיליון גולשים, צעירים בעיקר, מדיום שלא היה נגיש בסין בשנת 2000. או אולי היה צריך מישהו - כמו הדמות הטלויזיונית המוכרת, שחזר מלימודים באוניברסטית "ייל" היוקרתית בארה"ב על מנת לגלגל תהליך כזה בסין (מה שבלוג יכול לעשות...).

תעמולה בעד או נגד - תחושת ההלם וההפתעה שחשתי כאשר אני ראיתי בפעם הראשונה את סטרבקס בעיר האסורה השאירה חותם והיא חזקה גם היום. אז הבנתי, שלקריאה נגד דריסת הרגל של תרבות המערב בסין - פנים רבות.

לבלוג של רואיי צ'אנגגאנג (בסינית) דרך CCTV
http://blog.cctv.com/ruichenggang
לבלוג המקורי שלו
http://blog.sina.com.cn/m/ruichenggang

---------------------------