היצוא הישראלי לסין : האם הסינים מחזירים באותה המטבעמאת: עמית שגיב
שני מליארד דולרים וחצי, זהו סכום הקניות שהישראלים עושים מידי שנה בסין. במהלך השנים האחרונות היבוא הישראלי מסין מזנק בעוד היצוא מתכוןץ בהתמדה. משרד התעשיה התגאה השבוע כי הצליח להביא לישראל משלחת אנשי עסקים בכירה שתחתום על עסקאות יצוא בעשרות מליוני דולרים.
האם המשלחת תשנה את תמונת הייצוא לסין ? נראה שלא.
לפני כמה שבועות פירסם ה-CHINA DAILY ידיעה לפיה היקף המסחר בין סין לישראל הגיע השנה (2006) לכשלושה מיליארד דולרים. מעיון בנתונים עולה כי כמעט שניים וחצי מליארד דולר מהיקף היחסים המסחריים בין סין לישראל, הם תלות של ישראל במוצרי יבוא מסין. יתר על כן, הסינים מבטיחים (כנראה לאור חולשת המשק הישראלי לייצר בעצמו את צרכיו) כי עד 2008 היקף המסחר בין המדינות יגיע ל-5 מליארד. בחינה של היבוא לאורך השנים מראה כי היבוא מסין זינק ביותר מ-40 אחוזים בכל שנה , מ-0.9 מיליארד דולר בשנת 2000 ל-2.5 מיליארד דולר בשנת 2005. יש לציין כי נתון זה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינו כולל את היבוא הישראלי מהונג קונג שמסתכם בכמיליארד דולרים וחצי נוספים. אך חגיגת הקניות של הישראלים בסין, לא מביאה את הסינים להחזיר לנו באותה המטבע. מנתוני מכון הייצוא עולה כי היקף הייצוא מישראל לסין מתכווץ בהתמדה בשנים האחרונות ובשנה שעברה הסתכם ב-629 מליוני דולרים. מהנתונים המדאיגים עולה, כי בשעה שאנשי משרד המסחר והתעשייה מתגאים בהבאת מנהלים בכירים סינים לישראל לצורך חתימת חוזים בכמה עשרות מליוני דולרים, באותו הזמן בדיוק נחתמות בסין מאות עסקאות של ישראלים שמסתכמות במאות ואלפי מליוני דולרים. הייצוא הישראלי לא ערוך נכון לשווק את עצמו בסין. מכון הייצוא, משרד המסחר והתעשייה וממשלת ישראל לא פונים לבנות תשתיות שיווקיות שיעזרו לייצואן הישראלי לפעול באותה סביבה לא מוכרת. לא קולטים לשירותם כח אדם יעודי ומתאים שיש לו את הכלים המתאמים להבין ולעמוד באתגרים השיווקים שסין מציבה. מכון הייצוא למשל פתר את עצמו מהמאמץ לשווק את חבריו בסין באמצעות חברה סינית פרטית שאמורה לתת לכלל חברי המכון את מפתחות הזהב לשוק הסיני. אותה חברה פרטית, שלפי נתוני הייצוא בשנים האחרנות נראה שלא עשתה חייל במשימתה, היא רק דוגמה אחת לשיטת החפיף של המדינה בכל הקשור להתנהלותה מול סין כמעצמה (מסחרית, דיפלומטית וצבאית). המדינות המתועשות בעולם דוגמת ארה"ב, גרמניה, איטליה, צרפת ויפן הבינו מזמן כי על מנת לשווק בסין, מפעליהם צריכים עזרה ותמיכה ייחודיים להבנת השוק ובניית מערך שיווק מתאים. תמיכת המדינה במהלך מקרו-כלכלי זה הצדיקה את עצמה עבור אותן מדינות הן מבחינה כלכלית ומבחינות נוספות. באם מגמת הבורות, חוסר ההתמקצעות והחסכנות של משרד המסחר והתעשייה בסין תימשך, סביר להניח שבשנים הבאות נמשיך לראות רמות נמוכות של ייצוא ישראלי לסין, לעומת התעצמות חגיגת הייבוא הישראלי ממנה. |
תגובות
השאלה האמיתית היא: איך מעודדים את הייצוא לסין? נראה לי שהתשובה תלויה ברובה בתחרותיות המשק הישראלי באופן כללי. כמו כן, יש לקחת בחשבון את העובדה שרוב החברות הישראליות הרציניות הפועלות בסין מרוויחות מפעילותן במסגרת שיתוף פעולה (ג'וינט ונצ'ר) עם חברות סיניות. רווחים אלה - עד כמה שידוע לי - לא כלולים במאזן היבוא\יצוא.
בנוסף, גם הארצות שהוזכרו בכתבה - יפן, גרמניה, ארה"ב, צרפת - סובלות מגירעון מסחרי מובהק מול הסין, אם כי בהחלט ניתן לומר שכל אחת מהן יכולה להתגאות בהצלחתן של חברות הענק שלה והשתלבותן בשוק הסיני.
מאת: דרור | November 17, 2006 03:43 PM
"היצוא הישראלי לא נכון לשווק את עצמו בסין" – האם מדובר רק בפעולות שיווקיות של ממשלת ישראל ש"יצילו" את היצוא? במאמר שלך, אתה מתייחס רק להיבט אחד שהיצוא "תלוי" בו- מכון הייצוא, משרד המסחר והתעשייה וממשלת ישראל. אתה לא מתייחס לחברות עצמן ומונה את בעיותיהן בחדירה לשוק הסיני. אבל הדבר החשוב ביותר – אתה אינך מתייחס כלל להיבטים נוספים שמעכבים או מונעים את היצוא הישראלי לסין – חברות קטנות ובינוניות, חסרות גב כלכלי נחוץ בכניסה לשוק הסיני, בעיות ידועות של שמירה על קניין רוחני בסין, רגולציות שונות במגזרים שלמים בסין שמונעים כמעט כליל יצוא מישראל לסין (דוגמת מזון, פרמצבטיקה) ותהליכי רישום ותקינה בירוקרטיים שחישובי עלות-תועלת אינם מצדיקים, עבור חברות, בעיקר קטנות, פעילות בשוק הסיני, ולכן עדיין קיימים שווקים שלמים בהן חברות ישראליות נמנעות מלחדור לשוק הסיני, ושהיצוא בהן לא אופטימלי.
מאידך, היות וכלכלתנו היא חופשית, אין מניעה מישראלים להגיע לסין לחתום על עסקאות - מצב כמעט הפוך בכיוון השני.
האם בכל הגורמים הללו, ממשלת ישראל ומכון היצוא אשמים?
(דרך אגב, היצוא הישראלי אינו מתכווץ - הוא נמצא במגמת עליה מתמשכת – אמנם לא כמו הצמיחה בשעורי היבוא, למעט אשתקד בה אכן נרשמה ירידה ביצוא.)
בבואנו לדבר על היצוא הישראלי לסין ואת הגורמים המשפיעים ו/או המעכבים אותה יש לדייק – היות ובדרך יש גם גורמים שפחות נגלים לעין. חזרה על המנטרה הנושנה של "הממשלה לא עושה מספיק למען היצוא" מטשטשת את הסיבות האמיתיות לכך שהיצוא הישראלי לא מממש את הפוטנציאל שלו בסין. יתרה מכך, הוא מוחק כליל את ההצלחות שכן נרשמות ליצוא הישראלי ולחברות ישראליות בסין בשנים האחרונות ואת הכלים שהממשלה מסייעת בהם ליצואנים הישראלים.
מאת: ליאורה | November 19, 2006 11:00 PM
הנה הוא (עמית) והנה היא (ליאורה), שני חלקים של אותו השלם!
מאת: אבישי | November 20, 2006 02:43 PM
אני חושב שהפספוס הבסיסי במאמר הוא העובדה שייבוא זול מסין עוזר למשק הישראלי. הוא מגדיל את כושר הקנייה, שומר על אינפלציה סבירה, ומאפשר לישראל להפנות משאבים לסקטורים במשק בהם יש לנו יתרון יחסי.
השאלה למה ישראל לא מייצאת יותר היא במקום, אם כי אני לא מסכים שהממשלה או השגרירות אחראיות לכך, מהסיבה הפשוטה שזהו לא תפקידם. החבר'ה בשגרירות צריכים לעזור אבל לא לנהל את מערך השיווק והמכירות של חברות ישראליות בסין.
מאת: דוד | November 20, 2006 03:31 PM
נראה לי שהתלונות הרבות שמופנות למשרד התמ"ת, ובאופן ספציפי למינהל סחר חוץ במשרד, לא בהכרח מוצדקות, ולא מבוססות על עבודתו הנוכחית של המשרד.
אני ממליצה בחום להיכנס לאתר המשרד ולראות שלוש סקירות שהוא פרסם בחודשים האחרונים. האחת עוסקת בתחזית כללית לשוק האסייתי ביחס לישראל לשנת 2010,
ועוד שתי סקירות קצרות שמיועדות למייצאים ישראליים בשני שווקים בסין: שוק התקשורת ושוק הציוד הרפואי.
מאת: דליה | March 1, 2007 07:40 PM