אני במזרח ולבי בסוף מערב: על מה לא מדברים בחדשותמאת: דרור פולג
סבב האלימות הנוכחי בגבול הצפון מביא עלינו גל של ניתוחים ותחזיות משלל פרשני ארצנו. כולם מדברים על חיזבאללה, לבנון, והחמאס. חלק מזכירים את סוריה. האמיצים מפנים אצבע רפה אל עבר איראן. מדברים על לחץ אירופי, על התערבות של נאטו, ועל חזית תמיכה סעודית-ירדנית-מצרית. לא שכחנו מישהו?
כמו בשאר תחומי החיים, התקשורת בישראל משקפת את ערגת היושבים בציון אל המערב, אותה קבוצה של מדינות מתוקנות שאנו רואים עצמנו חלק ממנה. המציאות, מאידך, טורחת תמיד להזכיר שאנו בלב המזרח. פרשני ישראל מתעלמים באופן שיטתי מהשפעת אירועים במזרח הרחוק על ענייני המזרח התיכון. להגנתם יאמר שרוב אמצעי התקשורת במדינות המערב, כמו רוב המנהיגים המערביים, מתאמצים מאוד שלא לערבב ענייני מזרח במזרח. אז מה בכל זאת הקשר? מבלי להיגרר לתאוריות קונספירציה, בואו נביט על מספר אירועים מחצי השנה האחרונה. חברו את הנקודות: 18 בינואר, 2006 – חברת הקידוח הצפונית(NDC) של איראן חותמת על הסכם לחיפוש נפט בים הכספי עם החברה הסינית לשדות נפט (China Oilfields Services Ltd.). ההסכם, שעלותו מוערכת ב-33 מיליארד דולר, יאפשר לאיראן להרחיב את חיפושי הנפט שלה בדרום הים-הכספי. עד כה, לאיראן לא הייתה יכולת לחקור שדות פוטנציאליים בעומק של למעלה מ-90 מטר. מעט יותר משנה לפני כן, בסוף 2004, סין ואיראן חותמות על חוזה לאספקת נפט וגז בשווי 70 מיליארד דולר. במסגרת ההסכם, איראן מתחייבת לספק לסין כ-250 מיליון טונות של גז נוזלי, ו- 150,000 חביות נפט גולמי ביום למשך 30 שנה. שלישי באפריל, 2006 – ממשלת סין חותמת על הסכם לרכישת אורניום ושיתוף פעולה בתחום הגרעין עם אוסטרליה. החתימה מהווה אחת מאבני הייסוד להסכם הסחר החופשי המתהווה בין שתי המדינות. במסגרת ההסכם, סין מתחייבת להשתמש באורניום למטרות שלום, בהתאם לאמנה הבינלאומית למניעת תפוצה של נשק גרעיני. 15 ביוני, 2006 – נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, מוזמן למפגש הפסגה של ארגון שיתוף-הפעולה של שנגחאי (SCO). הארגון הוקם בשנת 2001 כברית של מדינות בעלות משאבים טבעיים וצבאיים – סין, רוסיה, קזחסטן, קירגיסטן, טג'יקיסטן, ואוזבקיסטן - ששואפות לבנות עצמן כמשקל נגד להשפעה האמריקאית במזרח ומרכז אסיה. בנוסף, מנהיגים ופרשנים זרים הביעו בעבר חשש שהארגון שואף להפוך בעתיד לגרסה המזרחית של הברית הצפון אטלנטית (NATO). פרט לחברות הקבועות ולאיראן, לפסגה הוזמנו גם נציגים מפקיסטן ומונגוליה, שעשויות להפוך לחברות מן המניין בעתיד. בשעה שהגוש המערבי מנסה להפעיל על איראן לחץ לחדול מפעילותה בתחום הגרעין, אחמדינג'אד מתקבל בשנגחאי בהדרת כבוד. במהלך ביקורו, הוא לא שכח את חבריו מהמזרח התיכון וניצל את הבמה שניתנה לו לקרוא לחקירה מחודשת של אירועי השואה. 5 ביולי 2006 - צפון קוריאה משגרת שישה טילים במסגרת ניסוי של יכולותיה הצבאיות. הטווח של אחד מן הטילים ששוגרו במהלך הניסוי מסוגל להגיע לצפון אמריקה וחלקים נכבדים מאירופה. תושבי ארה"ב, שהיו עסוקים בחגיגות יום העצמאות, שמחו לשמוע שהניסוי הסתיים בכישלון. סוכנות הידיעות של דרום-קוריאה מדווחת שעשרה בכירים מצבא איראן שהו בצפון קוריאה בכדי לעקוב אחר הניסוי מקרוב. על פי הדיווח, בדרכם לצפון קוריאה, עברו הבכירים בבייג'ין. 12 ביולי, 2006 - פג האולטימטום שהציבה הקהילה הבינלאומית לאיראן. המערב נתן לאיראן לבחור בין הפסקה מוחלטת של פעילותה בתחום הגרעין, להבאת עניינה לפני מועצת הביטחון של האו"ם. בבוקר אותו יום, חיזבאללה מפר את גבולה הצפוני של ישראל, חוטף שני חיילים והורג 8 נוספים. 14 ביולי, 2006 - סטי"ל ישראלי נפגע מטיל קרקע-ים. הטיל, מתוצרת סין, עבר השבחה באיראן, והועבר לחיזבאללה דרך סוריה. איראן רכשה כ-150 יחידות ( לא כולן הגיעו ליעדן) של הטיל הסיני לאחר מלחמת המפרץ ב-1991. משנת 2000 ואילך, איראן עבדה על שדרוג ושיפור המערכות של הטיל הסיני בשיתוף עם צפון קוריאה, שלה ידע נרחב בענייני טילים. |
תגובות
ניתוח מדהים ומעניין.
אכן כיוון מחשבה חדשני ומדאיג.
מאת: טלי | July 18, 2006 11:42 PM
דברי טעם,מאמר חריף וחד גאה בך!!!!!
מאת: דני ש. | July 19, 2006 01:03 AM
מאיר עינים, לתרגם ולפרסם במערב
מאת: ציון, | July 19, 2006 09:05 AM
המאמר מדגיש את העובדה שאנחנו אפילו לא חייל פשוט על לוח השחמט העולמי, שיש כאן כוחות אחרים שמשחקים,אנחנו אמנם עסוקים בשמירת התא שלנו בטיטניק שהיא בסכנה, השאלה מי מנווט את הטיטניק?
קשה להאמין שברמת הניתוח הגלובלי הדברים שנאמרו נעלמים מהעין, הבעיה בעיניי היא לא האם מבינים ורואים, הבעיה מה עושים, לדעתי פשוט אותם גורמים לא יודעים מה לעשות או חוששים לעשות את מה שהם חושבים שיש לעשות.
הבעיה שיש כאן שני גושים ששונים לחלוטין בתרבות הסיסיסת שלהם, בקוד האתי,בכללי התנהלות, במגבלות שעומדות בפניהם לפעול וכו..וזו הבעיה הם ימשיכו לפעול כאילו אין אךוהים ואנחנו נמשיך להסתיר, להתעלם,להתלבט, אולי ללחוש, אבל לא נראה שמישהו יפעל...אולי הספר התנגשות הציביליזציות נותן קצת אינדיקציות על הזירה הגלובלית ברמת התרבויות.
אולי נחמה פורתא היא שסין אינה מדינה דתית ולכן הקיצוניות הדתית אינה חלק מתרבותה, ואלי היא תבין באיזה שהוא שלב שגם היא מאוימת על ידי הפונדמנטליסים.
מאת: חיה רמון | July 19, 2006 09:33 AM
תפיסת המוסר הסינית שונה בתכלית השינוי מתפיסת המוסר המערבית.
אולי זה קשור לעובדה שמבחינתם אין "קדושת החים"
מאת: סין כמדינה דתית פונדמנטליסטית | July 19, 2006 09:08 PM
יפה עשה דרור במאמרו הכתוב באופן ברור ומובנה והפנה מבט חד לעבר שיתוף הפעולה הקורם עור וגידים בעורפנו הקרוב והרחוק.
מאת: זיוה | July 19, 2006 09:48 PM
קצר וקולע. ליותר פרטים והרחבה בנושא אנא ראו
http://www.epochtimes.co.il/news/content/view/2398/74/
סין והטרור הבינלאומי
מאת: דינה גורדון | November 12, 2006 03:39 AM