ביום שני האחרון פורסם סקר של חברת הייעוץ וכוח האדם 'מרסר', אודות הערים היקרות בעולם. הסקר מדרג- 144 ערים ברחבי העולם לפי מחירם של יותר מ-200 מוצרים, ביניהם דיור, תחבורה ומזון. הסקר התפרסם סמוך לחג הסיני המציין 85 שנים להקמת המפלגה הקומוניסטית הסינית, דבר שהדריך אותי לחשוב כיצד קרה ששלושת הערים הגדולות במדינה הקומוניסטית היחידה בעולם, הן גם מ-20 הערים היקרות בעולם?

בשנה האחרונה הערים הסיניות טיפסו בדירוג הרשימה, כאשר הונג קונג תפסה את המקום הרביעי (לעומת 9 אשתקד), בייג'ינג את המקום ה-14 (19 אשתקד), ושנחאי את המקום ה-20 (30 אשתקד), תל אביב אגב נמצאת במקום ה-24 (39 אשתקד).  כותבי הסקר אומרים ש"באופן כללי, התנודות בשערי החליפין של המטבעות בעולם היו אחראיות על רוב השינויים בדירוג". בשנה האחרונה היואן הוצמד לסל המטבעות ויוסף ביחס לדולר בקצת יותר מחמישה אחוזים. אך לא רק בגלל זה החיים בערים הגדולות בסין הפכו ללא זולים.

זה עשור שהנדל"ן בשנחאי ובייג'ינג עולה בהתמדה כתוצאה מביקושים שחלקם לא קשורים בכלל לכלכלה המקומית. סין מייצרת בכל שנה אלפי מיליונרים חדשים להם יש להוסיף את הפזורה הסינית בעולם שגם היא מתעשרת ומבקשת לקנות בית נוסף במולדת. כתוצאה מכך רמת מחירי הנדל"ן בערים הגדולות מרקיעים שחקים, כאשר למעשה השינויים ברמת השכר של העובד המקומי הם מינוריים.

חלק מהסיבות שמביא את אותם מיליונרים חדשים לעבור לערים המרכזיות הן אפשרויות החינוך הקיימת בבייג'ינג ושנחאי שלא קיימות בערים אחרות בסין. המעבר של עשרות אלפי בעלי יכולת לערים אלו הוביל לסחרור מחירים בשכר הלימוד ובחינוך המשלים. מחירי החינוך המופקעים מתחילים כבר מגיל הגן, כאשר ישנם גני ילדים בביייג'ינג הגובים סכום של- 15 אלף דולר לשנה, ומחירי בתי הספר היוקרתיים בסין יכולים להגיע אפילו עד ל - 40 אלף דולר לשנה.

תחומים נוספים כמו בריאות, תחבורה ומזון גם הופכים יקרים יותר משנה לשנה. בחודש האחרון למשל הועלו מחירי המוניות בבירה בייג'ינג ב - 80 אחוזים, חלק מעמלות הבנקים התייקרו בשיעור של עשרות אחוזים ושירותים רבים בערים הגדולות מציעים תגי מחיר גבוהים מאלה הנהוגים באירופה ושאר העולם.

גם המותגים הבין-לאומיים, שפעלו נמרצות בשנים האחרונות להקמת רשת מכירות מקומית, לא עושים הנחות לסינים. שיטוט בקניון ממוצע בסין יוביל אותך מהר מאוד למסקנה, כי מחירי הביגוד בישראל זולים יותר. חברות אופנה בין לאומיות דוגמת מנגו, ליוויס, נייקי ואחרות, מוכרים את מרכולתם בסין לפי מחיר הקטלוג הבין לאומי, ולפעמים גם מעליו. במובן הזה למרות מיליארד הקונים, המותגים המובילים בחרו באסטרטגיה לפיה מה שיותר יקר יותר מוכר. ובנתיים נראה שהם לא טועים.

למרות חגיגות 85 להקמת המפלגה הקומוניסטית והניסיון של הממשל המרכזי לחזק מחדש ערכים סוציאליסטים, בייג'ינג, שנגחאי והונג קונג, יהפכו  בשנים הבאות יקרות יותר ויטפסו הלאה לצמרת המדרג העולמי. התחזקות המטבע המקומי והגשמת המדיניות הממשלתית לצמיחה שנתית ממוצעת בשיעור של כ-10 אחוזים, ימשיכו לייצר מיליונרים חדשים. מיליונרים אלו ימשיכו להשקיע מהונם וזמנם בבירות הממשלתית והמסחריות של סין.  המדינה תצטרך בקרוב למצוא פתרונות לדיור הולם, חינוך הולם ובריאות, לאותם תושבים מקומיים  שיוקר המחיה בעיר בה נולדו וגדלו הופך קשה מנשוא.