בתחילת החודש (יוני 2006) החליטה הממשלה הסינית לשחרר תקציב ראשוני של חמישה מיליארד דולר לפיתוח תשתיות ופרוייקטים באזורי הספר. תקציב ענק זה הוא רק חלק מההקצאות התקציביות בסך עשרות מיליארדי דולרים שהממשלה תזרים בשנים הקרובות על מנת לטפל בבעיית רזרבות המים ואיכות מי השתייה בערים הגדולות ובמחוזות.  
  
בישראל יש כבר מי שרואה בהתפתחויות אלו הזדמנות של זהב לצקת מחדש תוכן, מסחרי ודיפלומטי, ביחסי סין ישראל. הגדיל לעשות שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים שזיהה את ההזדמנות וכבר קבע כי "תעשיית המים בישראל היא הנפט של המאה העשרים ואחת". "לדברי ברוש התחזיות העולמיות מדברות על כך שתוך פחות מ - 15 שנה צפוי מחסור במקורות מים זמינים בעולם בהיקף של 32% כתוצאה מגידול האוכלוסיה, עלייה ברמת החיים ושינויים אקלימיים שגורמים לבצורת מתמשכת בעולם". לדברי ברוש "כיום אנו משתמשים רק בפחות מ - 1% מהמים הקיימים בעולם, זאת על אף שקיים היצע מקורות מים אינסופי - מי ים, מים מלוחים, מי שפכים". באם סין לא תכין עצמה מבעוד מועד למצב של מחסור במקורות המים סביר להניח כי תהיה אחת המדינות שיפגעו בצורה הקשה ביותר, זאת לאור התפוצצות האוכלוסין במדינה, עליה עקבית ומשמעותית ברמת החיים וכו'.
 
ישראל מבקשת כעת להיות מעצמת מים וסין היא אחד השווקים המרכזיים אליו היא מפנה את תשומת הלב. אך האם סין היא אכן הזדמנות של זהב עבור שוק טכנולוגיית המים הישראלי או האם היא מלכודת ?
 
בשנות השמונים והתשעים למשל פעלה סין  נמרצות על מנת לפתור את בעיות המשק החקלאי, תוך שהיא הציבה לעצמה מטרות דוגמת ניצול יעיל יותר של השטחים החקלאיים, הגדלת מבחר זני הפרות והירקות, הבאת טכנולוגיות חדשות לחקלאות וכולי. כמו עכשיו גם אז זיהו החברות החקלאיות הישראליות את ההזדמנות ונכנסו לשוק הסיני. החברות הישראליות, חלק גם בחסות ומימון מדינת ישראל, הקימו את משק החלב בסין והביאו לשוק המקומי זני ירקות ופרות רבים דוגמת עגבניית השרי, המלפפון והאבטיח הישראלי. חברות השקיה דוגמת "נטפים" ואחרות פרסו בכל סין צינורות טפטוף וטכנולוגיות אחרות, אך כיום לאחר כעשר שנים על עבודה קשה, לאף אחת מהן אין נוכחות משמעותית בסין וסביר להניח לאור הסתלקותן כי רובן הגדול הפסיד כסף בסין. איך זה קרה?
 
סין רואה את עצמה הן כמעצמה גדולה והן כמרכז העולם. כמעצמה גדולה סין אינה יכולה להרשות לעצמה להיות תלויה בנושאים אסטרטגים במדינה אחרת. כך קרה שבמקביל להצהרות הסינים והטפיחות על השכם לנציגי מדינת ישראל והחברות החקלאיות, העניקה המדינה הלוואות גדולות ונוחות למכוני מחקר וליזמים חקלאיים לפעול ברוח הרפורמות החקלאיות במשק. לאורך עשור הסינים למדו והעתיקו חלק גדול מצורות העבודה, החשיבה, והטכנולוגיות הישראליות. תוך תקופה קצרה יחסית הצליחו הסינים להקים בעצמם מפעלים לייצור טפטפות, ופתרו את בעיית ניצול הקרקע ומגוון הזרעים. החברות הישראליות שהתקשו לתמחר את עצמם מול היצרנים המקומיים פשוט מצאו עצמן לא רלוונטיות יותר בשוק וחזרו לישראל.  
 
האם אנו עדים לאותו סינדרום? בחודש אפריל השנה הגיע לבייג'ינג משלחת תעשיית מים ישראלית גדולה לאירועי Water Expo 2006 תערוכה וקונגרס בנושא מים. המשלחת אורגנה על ידי מכון היצוא, השגרירות הישראלית בבייג'נג (נספחי המסחר והמדע) ועוד ועוד גופים ממשלתיים בישראל, וכללה 11 חברות ישראליות בתחום טכנולוגיות המים. הסינים אף הגדילו לעשות והזמינו את יו"ר "מקורות", בוקי אורן, להיות הנציג הזר היחידי שפתח עם שר המים הסיני  את הכנס במסגרת התערוכה Water Expo 2006.

 לפי פרסומים במהלך הכנס סוכם בין הישראלים לסינים על שיתוף פעולה ברמה הבין לאומית בין משרד המים של סין לישראל. שר המים הסיני, מר וונג שושנג, אמר לאורן במהלך הביקור, שהוא מכיר מזה שנים במובילותה של ישראל בתחום החקלאי וישמח להרחיב שיתוף פעולה זה גם לתחום פתרונות המים בכלל. כמו כן סגן שר המים הסיני האחראי על התכנון והטכנולוגיה, מר  הו שי, סיפר ליו"ר מקורות שעבורו "ישראל היא מספר אחת בטכנולוגיה בכלל ובטכנולוגיות מים בפרט". לדבריו: "סין מתמודדת עם אתגר עצום של הגדלת כמות המים הזמינים ושיפור איכותם. טכנולוגיות המים הישראלית תאפשר לנו לעמוד באתגרים שמעמידה בפנינו תוכנית החומש האמורה להתבצע עד 2010".
 
עם חזרתו של יו"ר מקורות לישראל סיפר אורן באתר הבית של החברה על מסקנותיו מהביקור: "אין ספק שהכלכלה הצומחת בעולם היא סין. אין ספק שהשוק הצומח ביותר בעולם הוא טכנולוגיות מים. אין ספק שיש חשיבות גדולה להכרה במובילות של ישראל בשוק הצומח ביותר על ידי הכלכלה הצומחת ביותר. אני מאמין שגורמים ישראלים  נוספים יצטרפו  לתנופת ההצלחה. הם, "מקורות" והכלכלה הישראלית יצמחו וירוויחו".

יש לציין כי בעיתונות הסינית סיקרו את הנוכחות הישראלית באופן שונה מהדרך בה הישראלים הכתירו את הצלחתם בעיתונות המקומית בישראל, באתר הממשלה נכתב למשל שהסינים הבינו ש"ישראל מוכנה לחלוק ולשתף עם סין טכנולוגיות ומיומנות שרכשה במשך שנים בנושא טיפול וניצול מים".

מעבר לרטוריקה הסינית והישראלית ניתן לקבוע שההשקעות הסיניות בנושא מים מהווים הזדמנות ואתגר לחברות הישראליות. אם ענף טכנולוגית המים הישראלי יצליח ללמוד משגיאותיהן של החברות החקלאיות שכבר הסתלקו מסין, סביר להניח כי יצליח יותר בשוק המקומי. הצלחת הענף בסין, תבטיח גם את המשך הדומיננטיות שלו בעולם כולו. אך בשעה שהממשלה הסינית משקיעה מיליארדים לפתור את בעיות המים המקומיות, התעשיין הישראלי צריך לזכור כי אותה ממשלה גם מקווה שהתעשייה המקומית תמצא פתרונות מתאימים ותדע ליישם אותם בסטנדרטים גבוהים.
 
זו שוב רק שאלה של זמן וניסיון עד שהיזמים הסינים יכנסו במלוא המרץ למלא את ציפיות הממשל. בינתיים יש מסדרון הזדמנויות לאותן חברות ישראליות לבוא ולהשתלב בקלות יחסית במכרזים מקומיים בנושאי מים.