מתנדבים

לכל עובדי הציבור חולקו מדי אולימפיאדה, לעובדי נקיון , עובדי תעבורה ואף לגמלאים הלוקחים חלק פעיל בפיקוח השכונתי. כולם חלק מהתפאורה. דוכני הכוונה והסברה לאוליפיאדה נפרשו בעיר. ודור אחר של צעירים, חייכנים תמימי פנים (בניגוד לצעירי המשמרות האדומים של מאו) מברכים את הציבור, ובאנגלית עם מבטא סיני מגלגלים שיחה
קלה.

רץ מרתון חולף על פני תמונתו של מאו בפתח העיר האסורה

אבטחה

אילולא הייתי ישראלית, כנראה שהייתי נלחצת מהשינוי שחל בבייג'ין כשם שהסינים נבהלים מכל אביזרי האבטחה החדשים וניסיניות הפיגועים האחרונים ברחבי סין. בימי שיגרה הבייג'ינאים גאים בעירם הבטוחה, שאליה נוהרים כמיליון תיירים בשנה (כחצי מיליון מבקרים צפויים להגיע במהלך ימי האולימפיאדה). כוחות משטרה פרושים בכבישים, ברכבות, ובמרחבי ציבור אחרים (אך גם כל אלו, לא הצליחו למנוע את אירוע הדקירה של התייר האמריקאי). מתקני שיקוף בודקים את הנוסעים ברכבות ובכניסה לשדה התעופה. שוטרים מקומיים עוברים מידי ערב בין בתי עסק ובודקים שהכל כשורה. ניכר שרב מקומות הבילוי פועלים כסדרם למעט מקומות עם רקע מפוקפק. מקומות בילוי נדרשו להציב שלט המצהיר על שלושת האיסורים: איסור להמר, איסור לזנות ואיסור לשימוש וסחר בסמים.

מבט לאיצטדיון האולימפי

תחבורה

העיר מפעילה כבר 8 מסלולי רכבות עירוניות (תחתית ועילית). שיפור מדהים בהתניידות בבייג'ין המונה מעל 15 מיליון תושבים. בשל חוקי התחבורה החדשים, מה- 20 ביולי הוגבלה התחבורה לרכבים זוגיים \ אי זוגיים בהתאים לימים זוגיים ואי זוגיים. כמליון רכבים מורחקים מהכביש מידי יום. נהגים מוצאים פתרונות יצירתיים, כמו "קומבינות" החלפת רכבים ותמרון בשעות העבודה. הכבישים פתוחים ונוחים לתנועה, דבר המשווה לעיר מראה ריק, וחרף ניסיוינות אלו יריעת האובך עדיין עוטפת את העיר ואת כחול השמיים לא רואים.

תפאורה

העיר מוקפת בשלטים מרהיבים, משלטי חוצות ססגוניים ויריעות ענק שכיסו גורדי שחקים שנעצרה בנייתם. הבניינים הפונים לעיר נצבעו והעיר כוסתה בפרחים, כ- 50,000 פרחים פוזרו בעיר. פסלי אולימפיאדה עוצבו ופוסלו בכל חומר אפשרי. את פניה האפרוריים של העיר החליפו צבעים ועלוות עצים. בתי עסק הציבו בפתחם את דגלה האדום של סין, ומסכי טלויזיות ענק מוקמו במרכזי העיר.

אין ספק שהרבה הכנות עברו על סין ועל הסינים. תעמולת האולימפיאדה הופצה בכל עבר: במסכי הטלוויזיה שמוקמו בתחבורה הציבורית, בשכונות מגורים, ואף בתכני הלימוד בבתי הספר ופעילויות תחרותיות במקומות העבודה. ניסיונות השילהוב החלו ביתר אינטנסיביות כבר לפני כשנה. הסינים עמלו רבות להחדיר מודעות ירוקה ומורל אולימפי לאומי. סיפורי ההצלחה של ספורטאים סינים הופצו במהדורות עיתון שבועיות, וכן עלילות גבורה של האזרח הפשוט, כמו אב שעודד את בתו בת ה- 12 לרוץ 60 ק"מ מידי יום לאחר שגילה את כשרונה בריצה (זו בחירתה, כך טען). אך יתכן שאין הוא חריג בסין, במדינה שילדים מגיל 4-3 מופרדים מהוריהם ועוברים למחנות אימונים, שם הם מתגוררים ופוגשים את הוריהם לעיתים רק 4 פעמים בשנה.

סין מקווה לאולימפיאדה בטוחה, אך זה עולה לה במחיר השמחה האמיתית של התושבים. תושבים זמניים בעיר נאלצו לעזוב את העיר עד לתום המשחקים. התרעות הפיגועים דחקו את הסינים לבתיהם אל מול מסכי הטלויזיה, ומסכי הרחוב אינם מוקפים בצופים. אזרחים התלוננו שבגין האבטחה במתחמים האולימפיים נבצר מהם להביא דבריי שתייה ומזון (שהרי הסיני צועד על קיבתו) ומי שמסתובב בעיר אכן יכול להרגיש שהיא שקטה מהרגיל למעט קבוצות תיירים ואוהדים זרים המסתובבים בצבעניותם ובידגליהם.

אמנם לא לכך יחלה סין, אך סינים רבים עמלו על ההכנות, והאולימפיאדה מספקת תעסוקה רבה. ובין אם הסינים צוהלים או מתלוננים, אל תטעו באשלייה שאם אין מורל אז אין פטריוטיות. די בביקורת אחת על סין והאולימפיאדה בכדי שההמון הסיני יתחיל לנוע באי נוחות ועד שירעים קולו ששוב המערב מנסה להתנשא ולהוכיע שיש דרך אחת ושדרכם היא הנכונה.

עברו את הבחינות: רקדנים סינים משחזרים את רוח מבחני הקבלה לשושלת הצ'ינג

מלבד הערכת כהונתו של הנשיא הנוכחי ברוב מוחץ, הוערכה כהונתו של ראש הממשלה ומספר שלוש במפלגה, וון ג'יה-באו, בחמש שנים נוספות, כמו כן נבחר סגן נשיא - ס'י ג'ינפינג. במהלך הועידה נבחרו כ – 160 נציגים לתפקידי מפתח בממשל הסיני.
מבין הנושאים שעלו בדיוני הועידה: שמירה על יציבות המחירים על רקע האינפלציה הגואה במדינה, הכרזה על ארגונם מחדש של חמישה משרדים ממשלתיים (תעשייה ומידע, משאבי אנוש, ביטוח לאומי, פיתוח עירוני-כפרי, תחבורה, והקמת ועדה מיוחדת לאנרגיה בדרג משרד), יצירת מקורות אנרגיה והשקעה בתשתיות נלוות לתמוך בהמשך פיתוחה של סין, וסוגיות תכנון משפחה (לעת עתה תמשך "מדיניות הילד האחד").

הועידה מתכנסת מידי שנה בבייג'ינג, ובמהלכה מגיעים כ – 3000 חברי מועצת העם וחברי הועדה המייעצת העליונה מכל סין לדון ולאשר חוקים, מדיניות ותכניות לטווח קצר, ולבחור את ההנהגה הסינית.

אחד הסניפים המקומיים של רשת הסופרמרקטים הצרפתית "קארפור" הציע ללקוחות בקבוקי שמן בישול בנפח 5 ליטר בהנחה של 11 יואן (1.5 דולר ארה”ב). ההנחה הייתה מוגבלת בזמן, והסתערות הקונים הסתיימה בטרגדיה.מאות קונים עמדו בתור מחוץ לחנות החל מהשעה 4 לפנות בוקר, והסתערו פנימה כשהחנות נפתחה כארבע וחצי שעות לאחר מכן.

רשת "קארפור" היא הקמעונאית הזרה המצליחה ביותר בסין, עם יותר ממאה סניפים ב-37 ערים. העיר צ'ונגצ'ינג היא האזור המוניציפלי המאוכלס ביותר בסין, וככל הנראה בעולם כולו, עם למעלה מ-30 מיליון תושבים.

התקרית עוררה גל של תגובות בעיתונות הסינית ובבלוגים וקבוצות הדיון המקוונות. רבים הצביעו על הקשר בין הפערים הגדלים בחברה הסינית לעובדה שאנשים מאיזורים פחות מפותחים נהרגים בכדי ליהנות מהנחה בשווי של "שתי שעות חניה בבייג'ין או שנחאי".

התהודה לה זכה הסיפור בתקשורת המקומית הניעה את הממשלה לפעולה דחופה. יומיים לאחר האירוע, פרסם משרד המסחר הסיני מנשר עם תקנה חדשה שאוסרת על מבצעים מוגבלים בזמן. לא ברור מה בדיוק הכוונה, ואם זה אומר שמעתה ואילך מבצעים יימשכו לנצח או יסתיימו ללא התראה מוקדמת.

תקנה חדשה המאפשרת לחברות סיניות להיסחר בבורסת הנסד"ק תהפוך את סין בתוך פחות משנה לשחקנית השניה בגודלה בבורסה האמריקאנית (לאחר ארה"ב). ההערכות מספרות כי כמות ההון הסיני ומספר החברות שיסחרו בבורסה בניו יורק יעקפו את מספר החברות הישראליות כבר בשמונת החודשים הבאים. יש לציין כי עד כה נהנתה ישראל מהתואר "המדינה הזרה בעלת מספר החברות הגדול ביותר בנסד"ק", אך כפי הנראה במירוץ הזה תעקוף סין את ישראל כבר עם שריקת הפתיחה.

כמו כן בתחילת השנה פתחו הנסד"ק משרדים חדשים בבייג'ינג שכבר הנפיקו 15 חברות סיניות חדשות למסחר בבורסה (קצב של למעלה מחברה לחודש) וכפי הנראה עד סוף השנה יונפקו 23 חברות סיניות נוספות. בין החברות שיצאו להנפקה כבר בשלב המוקדם נימנות חברות כמו: עליבאבא, HURRY, BAIDU,MWD, China Telecom וחברת הנפט הסינית.

מבדיקה שערכתי עולה כי כל המניות הסיניות הוסיפו לערכן בששת החודשים האחרונים בין 30 ל-100 אחוזים בממוצע.

כעת נותר לתעשיה הישראלית לשנס מותניים ולצאת לקרב מאסף על מנת להמשיך להיות האחות הבכירה חביבת הבורסה האמריקאית, כפי שהנתונים מראים המשקיע האמריקאי מתחיל לחבב אסייתיות!!!

בסוף שנת 2006, הגיע מספר הרכבים הפרטיים המשוער בבייג'ין ל-2.8 מיליון, כשמידי יום עולים על הכביש כ- 1000 רכבים חדשים. בכדי להפחית את רמת זיהום האוויר ולמנוע את פקקיי התנועה בעת המשחקים האולימפיים, החליטה הוועדה העירונית לענייני תחבורה על הורדה של כמיליון רכבים מהכביש. שנה לפני טקס הפתיחה, הכריזה רשות עיריית בייג'ין על תרגיל אולימפי רחב היקף: ארבעה ימים בהם נאסרו 50% מהרכבים הפרטיים פרטיים לנסוע בכביש. האיסור הוחל על בעלי מספרי רכב זוגיים ואי זוגיים לסירוגין, יומיים בסה”כ לכל רכב. צמתים ראשיים ופחות ראשיים אוישו בניידות,ונהגים שעברו על החוק נקנסו.

התרגיל הסתיים ביום שני בערב. איך היה? היחידה העירונית המפקחת על איכות הסביבה מסרה שרמת החלקיקים הרעילים בעלי השפעה המזיקה לבריאות בצורה ישירה (IPM) היתה 93.5 בממוצע במשך ארבעת הימים. יום לפני המבצע, הייתה רמת החלקיקים 116. מומחים טוענים שהורדה של כ- 1.3 מיליון מכוניות מהכביש באופן קבוע, עלולה להפחית את פליטת המכוניות הרעילה בכ- 40%.

השינוי המשמעותי יותר, היה הקלת העומס בדרכים והתנועה זורמת בכבישים מרכזיים. מעל 75% מתוך כלל הרכבים שהורדו מהכביש היו בשירות ממשלתי כלשהו. נהגי המוניות בעיר נהנו מיום עבודה עמוס ופחות המתנה בדרכים. מספר תאונות הדרכים אף הוא ירד. "...כל עוד זה זמני, 4 ימים, ולמען האולימפיאדה, אנו מוכנים לתמוך במאמץ", דיווח מנהל מועדון רכבי POLO לעיתון מקומי .

התושבים נהנו מהתנועה הזורמת, אך לא שבעו נחת מהעומס בתחבורה הציבורית, והתורים הארוכים - למרות התגבור לאור התרגיל. לאוהבי הנוחות לקח מעל חצי שעה להשיג מונית בשעות העומס. איתרע מזלם של התושבים, ולמרות מספר המכוניות המוגבל, השמיים לא האירו פנים והאפרוריות מעל פני העיר לא נעלמה. בייגי'ן מוקפת הרים, ובהיעדר תנאי מזג אוויר שיסייעו להתפוגגות החלקיקים המזהמים, האובך לא הסכים להתפנות.

התרגיל הראה שהעיר בהחלט יכולה (אם היא רק רוצה) להמשיך לצמוח ולגדול, תוך שמירה על איכות החיים והסביבה. אך ארבעה ימים אין די בהם בכדי לנקות את הזיהום המכסה את העיר ולהגן על התושבים מנזק בריאותי. עם העלייה החדה במספר כלי הרכב, ריבוי אתרי הבנייה, וזיהום תעשייתי מפרוורי העיר, מן הראוי שייקבעו סטנדרטים חדשים, ושמישהו יקפיד לאכוף אותם. האולימפיאדה מהווה קטליזטור לשיפור תנאי הסביבה, אך מעבר לכך, בניית תשתית עירונית לטווח הארוך והקניית מודעות ציבורית למען שיפור איכות החיים צריכה להיות היעד גם עבור הדור הבא ולא רק עד 2008.

הייתי קצת מופתע מהעובדה שהתוכנית מכוונת לילדים בגילאי טרום בית ספר שבמקום לצפות בדודידו או מיכל ינאי (סלחו לי, אני לא כל כך מעודכן), נאלצים לצפות במעלליהם של חיילים יפנים שלומיאלים במלחמת העולם השנייה. צפיתי כבר מספר רב של פעמים בסרטים דומים שמיועדים לקהל מבוגר יותר: קצין יפני אכזר עם שפם, עוזרו הממושקף והטיפש – עם שפם, חיילי צבא השיחרור הגיבורים וכפריים הפשוטים והאמיצים, שבדרכי תחבולות משפילים את היפנים עם השפם ומקדמים את צבא השיחרור בדרך לניצחון. הבדלים היחידים בין גירסאת המבוגרים וזו של הילדים היא שאחת מצוירת ובה הכוכבים הם ילדים – כל היתר זהה ב-100%.

כשבועיים לפני הצפייה ב-"חייל הפלא הקטן בהתנגדותו ליפנים" ליוויתי עמיתה לעבודה לקניות ברשת סופר מרקטים שכונתיים בעלת מעל ל-50 סניפים בעיר שבה אני מתגורר. בעודנו ממתינים בסבלנות בתור לא יכלתי שלא לשים לב לשיר שהתנגן ברקע: "אם לא הייתה המפלגה הקומומניסטית, לא הייתה סין החדשה". תירגמתי את מילות הפיזמון לעמיתתי שגיחכה כמו אומרת: "קומוניסטים, נשארים קומוניסטים", בתור יוצאת הגוש המזרחי לשעבר, היא כנראה ידעה על מה היא מדברת.

הנקודה הבולטת בדברי שמעל, מלבד השפם, היא המגמתיות והיד המכוונת בתכני הטלוויזיה, הרדיו, האינטרנט ואף השירים שמשמיעים בחנוית שבהם אתם, או בעצם הסינים, קונים. עיזרו לי לערוך סקר כמותי ושאלו בבקשה את הסינים הקרובים למקום מגוריכם האם הם מרגישים בתעמולה מסוג כלשהוא – אני סמוך ובטוח ש-90% מהעונים יאמרו לאו. אינני כותב מנקודה ביקורתית כלשהיא אלא מנקודת הקרקע, או אם להשתמש במונחי יום הדין, Ground Zero.

בשבוע שעבר ביקרתי ביפן ונכנסתי לויכוח חסר משמעות עם בחורה יפנית שעסק בתוצאות מלחמת העולם השניה בחזית הסינית. ניסיתי להסביר לה את נקודת המבט הסינית שמבקשת התנצלות פומבית לכל זוועות המלחמה. הבחורה טענה שהממשלה היפנית כבר התנצלה מספר פעמים רק שבסין לא מספרים זאת. היא עוד סיפרה לי שסבא שלה הוצב בסין בזמן המלחמה והוא סיפר לה שקרו שם דברים נוראים והוא אינו מבין כיצד היפנים התגלגלו לעשות מעשים שכאלו. כשסיפרתי לה על תוכנית הילדים מלמעלה עמדו דמעות בעיניה, היא לא הבינה עד כמה עמוקה השינאה בסין ועד כמה דואג הממשל לשמר אותה. כשהראיתי לה את התמונות, הדמעות הפכו לבכי.

ואצלינו בארץ שכולם בה חכמים, כך מספרים לי נהגי המוניות הסינים, כבר מזמן נעלמו להם סיפרי חסמב"ה, שלא להזכיר את חנה סנש וסיפורי גבורה אחרים. הילדים של ה-PLAY STATION כבר לא ידעו מה מסתתר במערה החשמלית ומיהו אלימלך זורקין. האנגלים הם האלו עם הלחיים האדומות והכדורגל הנחמד ואילו הגרמנים הם עם של בלונדיניות בעלות קישורי משחק מעולים, והיפנים? הם נשארו אותם גמדים משופמים שיש להכות, להשפיל ולא, עדיין לא לסלוח.

ראשיתו של "שבוע הזהב" בשנת 2000. הרעיון היה להעניק ימי חופשה בתשלום לעובדים, כדי להעלות את רמת החיים בקרב התושבים, אך גם לאפשר חופשה ארוכה, במטרה לעודד את הצריכה הפרטית, במקום בו זו נמוכה באופן יחסי מאשר במדינות אחרות. עם הזמן, החלו לעלות טענות שונות לגבי החופשה, בעיקר בשל אורכה ופגיעתה בהתנהלות השוטפת של הכלכלה, המושבתת כמעט לחלוטין בימים שלפני ה"חגים" ובמהלכם.

ההשפעה השלילית של "שבועות הזהב" כל כך משמעותית, שבשנת 2006, בכינוס הועידה הפוליטית המייעצת למפלגה הקומוניסטית (גורם המתפקד כיועץ ממשלתי) הועלו הצעות לבטלם בטענה שיוצא שכרם בהפסדם – ההשפעה על ההוצאה הפרטית זניחה, ויתרה מכך – בשל אריכותה, החופשה משתקת את המסחר בתוך המדינה ואת המסחר הבינלאומי, שתופס בימינו מקום מרכזי בפעילותה הכלכלית של סין. בנוסף, ההשפעה חורגת מגבולות המגזר העסקי. מיליוני אזרחים נמצאים בתנועה בימי החג גורמים לעומס יתר על תשתית התחבורה הפנים-ארצית. ביום האחרון של חופשת ראש השנה הסיני השנה, נרשמה תנועת שיא של 57 מיליון נוסעים.

בשבועות האחרונים שוב תפסו "שבועות הזהב" כותרות בסין כאשר דיקן הפקולטה לתיירות באוניברסיטת בייג'ינג, ז'אנג חואי, אישר שהממשלה מתכוונת לאמץ מסקנות מומחים בתחום התיירות הקוראות לבטל את החופשה הארוכה ולהמירה בחופשות אחרות, קצרות יותר. מהלך זה צפוי לתת חופש בחירה רחב יותר לעובדים באשר לחופשותיהם, ולהגדיל את אחריות המעסיקים כלפי העובדים, במיוחד לאור חשיפתן בתקשורת הסינית של פרשיות ניצול עובדים בתקופה האחרונה.

אבל עד ש"שבועות הזהב" יבוטלו יש זמן, כך שלא תפסיקו לשמוע כל כך מהר את הביטוי "אחרי החגים". צפויות לפחות עוד שנתיים עד שהרפורמה תאושר ותצא לפועל, ובנוסף, שבוע הזהב של חופשת השנה הסיני לא צפוי להתבטל בכל מקרה.

אז נתחיל מההתחלה. לפני 510 שנה, ב-8 ליולי, 1497 יצא החוקר הפורטוגלי ואסקו דה גמה בראשות קבוצה של ארבע אניות מסחר\מלחמה לכיוון הודו. דה גמה ירד מפורטוגל לאורך חופה המערבי של אפריקה, חתך מזרחה וצפונה לאורך חציו הדרומי של צידה המזרחי של היבשת ומשם חתך מזרחה לכיוון חופה הדרום-מערבי של הודו. בדרך, דה גמה נאלץ להתחפש למוסלמי בכדי לחסוך לעצמו עימותים אלימים עם כמה מהעמים המוסלמיים שישבו בחלקים נרחבים מאפריקה. לא תמיד זה עזר. את מוזמביק דה גמה וחבורתו עזבו ביריות תותחים, לאחר שהסולטאן לא היה שבע רוח מהמתנות שקיבל מהם, והמון זועם איים לעשות בו לינץ'.

בסופו של דבר הגיע הצוות להודו, וסרק חלק מחופה המערבי, כולל ביקור בעיר החוף גואה (כן, כן, הפורטוגלים היו שם לפני חב"ד), תוך מגעים – לעתים אלימים – עם האוכלוסייה המקומית וסוחרים מוסלמים שלא אהבו את הבחור החדש בשכונה. בסופו של דבר, דה גמה הגיע להבנה כלשהי עם השלטון המקומי על פתיחת המסחר בין שתי המדינות, והשאיר מספר מאנשי צוותו בהודו על מנת לבנות את עמדת המסחר החדשה. הוא עזב את הודו בסערה, ו"שכח" להשאיר לשלטון המקומי את הערבויות שהובטחו להם בתמורה לפתיחת הנמל לסחורות מהמערב הרחוק.

חלפו עברו להן 342 שנה, וביולי 1839 קבוצה של מלחים בריטים התפרעה במקדש סיני באזור קאולון (חלק מהונג קונג של ימינו), והרגה אדם מקומי שניסה לעצור בעדם. התקרית גרמה למחלוקות קשות בין קיסרות סין לממלכה הבריטית, דווקא בתקופה בה נראה היה שהסינים הצליחו לשכנע את האנגלים להפסיק (או לפחות לצמצם) את המסחר באופיום, לאחר שמיליונים מתושבי סין כבר התמכרו. היחסים המשיכו להתדרדר, עד לפריצתה של מלחמת האופיום הראשונה, אשר בסופה הפכה הונג קונג למושבה בריטית כחלק מאמנת ננקינג. אמנת ננקינג הייתה הראשונה ברצף של אמנות אי-שוויוניות שנכפו על סין על ידי מעצמות המערב (ולאחר מכן יפן) במצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. .